מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי נפתלי מאיר, אני בן 92 ואני יודע לדבר עברית וספרדית. המוצא שלי מצד הורי הוא כורדי. יש לי שלושה ילדים: מיכאל, ענת ואורלי. שם אמי הוא סולטנה נפתלי ואבי מיכאל נפתלי (עיסוקו היה חותך סלעים). בנוסף לכך, יש לי הרבה נינים ונכדים שאת שמם אני לא זוכר ושני אחים נהדרים, אלי ושרה.

סבתא שלי, הדס, עלתה מעיראק (היום כורדיסטן) כשהייתה רק ילדה והיה לי את סבי נפתלי שאני קרוי על שמו, שמאוד אהבתי. סבא שלי בעבר – תפקידו היה ליצור מסגרות ותמונות יפות שבהן רואים את הדתות שחיו בעיר העתיקה בירושלים. כילד אני זוכר שכל היהודים היו באים אלינו הביתה והיינו כמו משפחה אחת גדולה."

נפתלי מספר בגעגועים על אשתו לאה: "לאה הייתה אישה מקסימה" כך סיפר נפתלי מאיר. הם גדלו יחד מגיל 3-4 אך לא היה ביניהם משהו מיוחד אלא היו רק חברי ילדות. עם השנים הם הקימו יחד חבורה של צעירים שבהם היו חמישה זוגות אוהבים ולאט לאט כל אחד זוג התחתן והלך לדרכו ולאה ומאיר נשארנו לבדם. לאחר מכן התחילו לצאת ולנסות מערכת יחסים עמוקה יותר, לאחר שהצליחו חשבו שהגיע הזמן להתחתן. לצערו, לאה נפטרה בגיל פחות מ-50 עקב מחלה סופנית בלב שמאיר לעולם לא ידע שהייתה לה, משום שלאה לא סיפרה לו, וכך חייו השתנו. אך הדבר שעודד אותו הם שלושת הילדים שהביאו לפני שנפטרה – מיכאל, אורלי וענת.

ילדותו של מאיר

"נולדתי בירושלים המוזהבת בארץ ישראל. הכותל המערבי היה קרוב לביתי, רק הייתי צריך לעבור כביש והגעתי למקום האהוב עליי ביותר. כמובן שהייתי ממש קטן לעומת הכותל ותמיד התפלאתי כמה כוח יש בו, אך עכשיו אני חושב שאני יותר גדול והכוחות הם של העשייה שלי.

חיי היו נפלאים ומאושרים אבל זכור לי בילדות מקרה קשה. בגיל 3 יצאתי מביתי וראיתי אדם ערבי זר שעוקב אחרי. אותו אדם חטף אותי במהירות על חמורו לנגד עיניה של השכנה שלי. היא מיהרה ושמה לב וישר ניגשה לעזור לי, היא איימה על הערבי שהיא תתקשר למשטרה. אם היא לא הייתה מגיעה כנראה לא הייתי כאן היום, ובמקום זאת הייתי נחטף בתמורה לכסף בשוק". מאיר אהב כמו כל הילדים את משחקי החצר כמו מחבואים, תופסת, תחרויות ריצה, ולקפוץ בדילגיות.

תקופת בית הספר והלימודים

מאיר למד בבית ספר עממי ששייך למיגזר הדתי והיה בישיבות דתיות בירושלים. בתקופה זו למד תלמוד תורה והקדיש את שעותיו הפנויות ללימודים. מאיר לא עשה בגרות משום שכבר בגיל 15 יצא מביתו כדי להגן על המדינה בצבא.

חבריו של מאיר

חבריו הטובים שאיתם שמר על קשר הם החברים שהיו איתו בצבא ובללימודים (הוא לא זוכר את שמם). בגיל 10 התחיל כבר לעבוד בשמירת לילה ועזר לביטחון המדינה נגד הבריטים. לאחר תקופה שעשו זאת, נפתלי זוכר שהבריטים עצרו ולקחו את כל חבריו.

שירות צבאי

נפתלי מאיר התחיל את שירותו הצבאי כבר מגיל 15. זה היה שנתיים לפני קום המדינה. הוא היה באירגון שנקרא "ההגנה" ואחותו הייתה באצ"ל. נפתלי מספר שכמעט כל שבוע הייתה מלחמה. במאבקים למען הקמתה של ישראל וגם לאחר שקמה, הוא היה בפלוגה שהיה בה מעל 100 חיילים שנפלו. זה היה המאבק הכי קשה שחווה מבחינתו בחייו.

בנוסף לכך עבר קרבות נוספים כל פעם מחדש, ואיבד יותר ויותר חיילים וחברים. נפתלי אומר: "לכל דבר שלילי יש גם צד חיובי. אני לא מצטער על שעברתי את כל זה, כי לא עשיתי זאת בשביל עצמי אלא בשביל הדורות הבאים, בשביל מדינת ישראל בה אני חי. האירועים האלה הביאו אותנו למדינה שאנחנו נמצאים בה היום ואם צריך הייתי חוזר ועושה זאת שוב ושוב, כי עם ישראל חי." עיסוקיו העיקריים בצבא היו צליפה, מאיר נפתלי היה יוצא יחד עם חבריו כדי להילחם בערבים. נפתלי מספר: "הייתי מסתתר ויורה ממרחקים ארוכים ומצליח לצלוף באויב".

פנסיה

נפתלי מאיר קיבל משכורת לאחר שהפך לנכה צה"ל במלחמת 1948 וחי על המשכורת הזו עד שהגיע לגיל שבו קיבל פנסיה קבועה.

תחביבים

נפתלי מספר שכשהוא היה צעיר הוא אהב לדוג בירקון, טיולים, מסעות, לראות כמה שיותר את המדינה, לנגן בחליל וסקסופון. חלומו של נפתלי מאיר הוא להמשיך לחיות ככל האפשר ולראות את הנינים וילדיהם העתידיים גדלים ומאושרים.

מסר וציטוט מאת מאיר לדורות הבאים: "הילדים יודעים לבד מה לעשות עם חייהם באופן אישי ולא צריך להתערב להם".

עצתו של נפתלי: "קחו את החיים ביותר רצינות. חשוב להעביר הלאה לדורות הבאים את הסיפורים. צריך לתעד ולרשום הכל וכך זה נשמר לדורי דורות, אני אישית מצטער שלא עשיתי זאת."

נפתלי כיום 

הזוית האישית

שחלו: את נפתלי מאיר הכרתי במועדון תל גיבורים במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי. היה מרתק לשמוע את סיפוריו של מאיר על תקופתו כחייל ועל משפחתו. מאיר אדם חייכן ואופטימי והיה נפלא להכיר אותו. למדתי ממנו המון על החיים בישראל בעבר ואשמח לפגוש אותו ולשמוע את סיפוריו הנוספים.