מאגר סיפורי מורשת

שמי שירה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את חייו של סבי, חיים הולצמן, כפי שסיפר לי עליו אבי.

סבי חיים הולצמן נולד בתאריך 25.12.1939 בעיירה בלז שבפולין (כיום היא חלק מאוקראינה). הוא בנם השביעי של בילה ויהושע צבי הולצמן. לסבי היו שבעה אחים ואחיות. האחות הבכורה, חיה-רחל, נולדה בשנת 1908, ועזבה את פולין לאורוגוואי בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת. אחותו רות, נולדה בשנת 1910, ועזבה אף היא את פולין ללונדון בראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת. אחיו הגדולים של סבי היו מנדל, חנוך ודב (יליד 1923) ואחות נוספת בשם ציפורה. לאחר הולדת סבי, נולדה אחות נוספת בשם מלכה. מנדל וציפורה נפטרו בילדותם. חנוך ומלכה נפטרו במהלך מלחמת העולם השנייה בסיביר. סבתא רבתא שלי, בילה הולצמן, רשמה את שמם בדפי עדות ב"יד ושם". ודב נפטר בשנת 2018.

סבי התגורר בבית בן שני חדרים עם מטבח, חצר גדולה וגינה ענקית בפרוור שמחוץ לבלז. השירותים היו בבוטק'ה בחצר, מתחת לבוטק'ה היה בור שפעם בשנה היה מרוקן אותו ומשתמש בו כדשן לגינה. מים זורמים לא היו בבית, רק ברחוב, במרחק של שמונים מטר מהבית. המים היו בתוך באר. חשמל גם לא היה והם השתמשו בעששית נפט. הרחוב שלהם היה מחוץ לעיירה, בפרוורים, לא הייתה גם מדרכה. בסתיו כל המרחב מהעיירה ועד לבית הפך לביצה ממי הגשמים. נוסף לכך, היה עוני באזור בו חי סבי.

להבדיל מהעיירה עצמה שהייתה מאוכלסת ב- 90% יהודים, הפרוור היה מאוכלס ברובו בפולנים ובאוקראינים. היהודים היחידים בפרוור היו משפחתו של סבי ועוד שלוש משפחות, כך שסבי גדל בסביבה של יהודים אבל גם עם גויים. בבלז התקיימה באותה התקופה חצר חסידית גדולה (כיום היא נמצאת בירושלים), אבל המשפחה של סבא שלי לא היתה דתית. עם השכנים הגויים שלהם הם היו מיודדים מאוד. הם כיבדו אותם, למרות שהיו אנטישמים. הילדים ששיחקו איתם היו של שכניהם הגויים. סבי למד במשך שלוש שנים בבית ספר יסודי בבלז, אך בעקבות פרוץ מלחמת העולם השניה הפסיק ללמוד. כשהוא ומשפחתו ברחו לרוסיה, השכנים שלהם באו להיפרד מהם ובכו.

ברוסיה הגלו אותו למחנה פליטים בסיביר והוא עבד כחוטב עצים ביער עד (טייגה). כשפרצה מלחמת העולם בין גרמניה לברית המועצות ("מבצע ברבוסה" בשנת 1941), הרוסים שחררו אותו מעבדות כפייה והוא עבר יחד עם הוריו לאוזבקיסטן. בשנת 1946, אחרי תום המלחמה, חזר לפולין ולאחר מכן הגיע למחנה פליטים של האו"ם בגרמניה ("מחנה הזנקה" ליד העיר קסל) ושם שהה עם הוריו, עד שעלה לארץ.

בישראל

בארץ עבד תחילה  כפועל בניין ויותר מאוחר כאינסטלטור. תחילה בשותפות עם אחיו דב ובשלב מסוים הם נהיו עצמאיים. "עם הזמן נהייתי שותף עם סבא ועם הזמן נהיינו עצמאיים" מספר דב בראיון שאחי עשה עליו לפני מספר שנים. בין השאר עבד בבית חולים "לניאדו" בנתניה, ובבניינים נוספים אחרים. "סבך היה ישר כמו סרגל, נדיב וטוב לב, רק שהגורל התאכזר אליו והוא לא סיים ללמוד את לימודיו, מאחר ובגילו כבר לא יכל ללכת ללמוד מקצוע" מספר דב.

סבי פגש את סבתי רחל הולצמן במסיבה והם נישאו בשנת 1965. לאחר נישואיהם הם התגוררו בנתניה בשיכון ותיקים ולאחר מספר שנים עברו לדירה קטנה במרכז נתניה. בשנת 1972 נולד לסבי בן יחיד, צבי הולצמן (שהוא אבי) הקרוי על שם אביו.

סבי נפטר בשנת 2001 ממחלה שנגרמה כתוצאה מהתקף לב. סבתי (רחל הולצמן- אשתו) נפטרה בשנת 2018 בעת זקנה.

בשנת 1995 התחתן אבי, צבי הולצמן, עם אמי, גבריאלה הולצמן. בשנת 1999 נולד לסבי הנכד הראשון שלו איתן הולצמן (אחי הבכור). אחריו נולד עומר בשנת 2002, גל בשנת 2004 ובסוף אני נולדתי בשנת 2010.

הזוית האישית

שירה המתעדת: אני נהנתי מאוד לראיין את אבא שלי וללמוד על הסיפור של סבא שלי ועל מה הוא עבר בחייו. אבי חושב שתכנית זו היא דרך נפלאה להעביר הלאה את סיפורו של סבי וללמוד מעט על המוצא של המשפחה שלנו ועל ההיסטוריה שעברו הקרובים שלנו בעבר.