מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי איציק קונורטי, נולדתי בתאריך 9.8.1956 בירושלים, בבית חולים שנקרא "משגב לדך". נקראתי איציק – למעשה יצחק, על שם סבא שלי ז"ל, כי בזמן שנולדתי זה היה כבוד לקרוא על שם הסבא או הסבתא של ההורים.

הוריי

לאבא שלי קראו בנימין, הוא נולד בבולגריה ועלה לארץ ישראל בגיל צעיר מאוד לבד, הוא התגייס לצבא הבריטי. אבא שלי התאהב באימא שלי דרך תמונה שחבר שלו הראה לו, למעשה החבר הזה היה אח של אימא שלי. יום אחד הם נפגשו (כל המשפחה) ואבא שלי הציע נישואים לאימא שלי. אמי נולדה בארץ ישראל וכל חייה הייתה עקרת בית (כי לאבא שלי הייתה דעה שרק הגבר מפרנס והאישה צריכה לדאוג לתחזוקת הבית).

ילדותי

גדלתי באיזור שוק מחנה יהודה בירושלים. ילדותי הייתה ילדות מאושרת הייתי הבן הקטן (בן הזקונים) בין ארבעה אחים. למדתי בבית ספר כי"ח (כל ישראל חברים). למדתי שם מכיתה א' עד ח', לא היו חטיבות ביניים. לאחר מכן עברתי לבית ספר תיכון אורט נביאים, למדתי שם מקצוע – מכונאות מטוסים. לא היה חדר אוכל בבית ספר, היינו מביאים כריך מהבית, כל אחד הביא כריך מהבית שלו.

מבחינת שעות הפנאי, בזמננו לא היו טלפונים, מחשבים או דברים טכנולוגיים והיינו ממציאים משחקים, כמו גולות, חמש אבנים, שבע אבנים, ועם הזמן התחלנו לשחק שחמט, דמקה שש בש. את רוב המשחקים היינו משחקים בחצרות הבתים או בשכונה. החברים היו בעיקר ילדי השכנים וגם חברים לכיתה, היינו נפגשים מדי פעם כדי ללכת לסרט, היינו חבורות כאלה, היינו עושים מסיבות, מסיבות כיתתיות היינו הולכים לישון אחד אצל השני.

בתקופה ההיא האזמנו לשירים בלועזית, היינו שומעים שירים באנגלית של כל מיני זמרים מפורסמים כמו תום ג'ונס, אלי קליפסי. רקדנו סלואו, רקדנו טוויסט, רוקנרול, טנגו, ואלס. היו אז מה שנקרא היום "דיג'יי" – אז היו אז תקליטנים, תזמורות מועדונים ועוד הרבה דברים בסגנונות אלו.

בעבר, קשר בין בני הזוג היה נרקם אחרת מהיום. בדרך כלל כשבן היה אוהב בת, היינו אז ממש ממש ביישנים, אז היינו שולחים מישהו או מישהי לשאול את אותה אחת אם היא רוצה להיות חברה שלו.

עם ההורים בדרך כלל היו יחסים טובים מאוד, הילדים תמיד היו מכבדים את ההורים שלהם, במיוחד גם את המבוגרים.

הזוית האישית

נויה הנכדה המתעדת: למדתי הרבה על סבא שלי גם בתקופות ובקשיים שלו ומאוד נהניתי בתכנית זו.