מאגר סיפורי מורשת

יהודי רומניה עלו לישראל תמורת כסף לשלטון הקומוניסטי ששלט באותם הזמנים. היו מחירים מדויקים לכל עולה.

אבא שלי, ביקואיזו/איזו, היה חבר במפלגת השלטון ואמא שלי דינה עבדה כמתורגמנית בצלב האדום של רומניה, שחיפשו ניצולי שואה לאחר המלחמה נגד הנאצים. אמא שלי ידעה ודיברה ארבע שפות על בוריין: רומנית, יידיש, גרמנית ורוסית, דבר שעזר בעבודת התרגום ובחיפוש היהודים שהובלו למחנות עבודה.

 

בשל עבודתה המיוחדת, החשיפה לסודות מדינה והתפקידים הרגישים שמילאו הוריי, היינו מסורבי עלייה 8 שנים. היה מאוד קשה לקבל אישור יציאה מרומניה, שהייתה עדיין תחת שלטון קומוניסטי.

 

פעמיים הודיעו לנו שאנחנו יכולים לעלות לארץ. אבא שלי מכר את כל תכולת הבית ונשארו רק דברים אישיים ארוזים בתוך קרטונים. כשהגיע היום המיועד הודיעו לנו שאישור היציאה מרומניה בוטל. אז פרקנו את הארגזים והחיים חזרו למסלולם עד להודעה חדשה. 

 

כשקיבלנו אישור יציאה בפעם השלישית, עזבנו הכול באותו רגע בלי למכור ורצנו למטוס כדי להספיק את הטיסה לישראל. טסנו לאיטליה ובשדה תעופה חיכו לנו נציגים מישראל ולקחו אותנו למלון בעיר נפולי. כעבור שבועיים הגיעה לנמל נפולי אניית נוסעים ששמה "מספיה", שהביאה אותנו לנמל חיפה. ההפלגה נמשכה שלושה ימים, בים סוער, עם הקאות מרובות. השמחה הייתה גדולה אצל כל נוסעי האנייה כשראינו את חופי חיפה.

עלינו לישראל בשנת 1965 והשתכנו בקריית גת בגלל שהסבים (מצד אמא) גרו שם ויכלו לעזור לנו בקליטה בארץ החדשה. בשבת הראשונה הלכנו לפיקניק בחוף הים באשקלון, ואז לראשונה ראינו מה זה חוף ים. ראינו מים אינסופיים בצבע כחול וגלים קטנים שהגיעו לרגליים שלנו ונגעו בנו. המים היו מלוחים וקרים, החוף היה עם חול צהוב ומאוד חם מהשמש, היו הרבה אנשים עם ילדים קטנים וכולם לבשו בגדי-ים ונכנסו למים בזהירות ושמחו וקפצו בין הגלים. על החוף היו שמשיות וסככות כדי להסתתר מהשמש הלוהטת. אנחנו הבאנו פירות וסנדוויצ'ים בצידנית כדי שנוכל לבלות את כל היום בים.

לקח לאמא ואבא שלי זמן למצוא עבודה כי באותו זמן ישראל התכוננה למלחמת ששת הימים, את זה שמענו בחדשות ברומנית ששידרו בטרנזיסטור. 

 

אני ואחי הלכנו לבית ספר בקריית גת, אני לכיתה ז' ואחי לכיתה ד'. היה לנו מאוד קשה בלי חברים, שפה, בבית ספר חדש שבו אף אחד לא הבין אותנו. דודים שכנעו את אמא לשלוח אותי לפנימייה החקלאית "כנות", שם לומדים ילדים בגילי ויש גם אולפן. עברתי מבחן מיון וקבעו שאני מתאימה ללמוד בכיתה ט' (הקפיצו אותי שנתיים) חצי יום למדתי בבית ספר וחצי יום עבדתי בתורנות מטבח, חדר אוכל, לול, רפת, מכבסה וגן ירק. היו לי הרבה חברים חדשים, חלקם עולם חדשים וחלקם צברים. פעם בחודש חזרתי לקריית גת כדי להיות עם המשפחה לסוף שבוע. שמחתי ללמד את המשפחה מילים בעברית ולספר חוויות מהפנימייה. פתאום נוספו לי חברים חדשים גם בבית. ידעתי לדבר עם השכנים, לערוך קניות ולעזור למשפחתי הקטנה.

עם החברים החדשים שלי בקריית גת יצאנו לטיולי אופניים באזור – לימדו אותי לרכוב על אופניים. ערכנו מסיבות ריקודים סלוניים – לימדו אותי לרקוד כמו גדולים ואפילו להתנשק! בחבורה היו כ-50 נערים ונערות באותו גיל בערך. עברנו ביחד את גיל התבגרות ונשארנו בקשר עד היום.

 

בגיל 18 הבנים הלכו לצבא ולצערנו חלק לא חזרו. באותו זמן הרבה בנות שוחררו מהצבא. אני שוחררתי מהצבא וחיכיתי לחבר שלי כשהגיע בחופשים. גם הוא היה עולה חדש שהגיע עם ההורים שלו מארגנטינה. לאחר סיום השרות הצבאי שלו כאיש קומנדו בחיל הים, נישאנו בשמחה גדולה בתל אביב. כל החבורה שלנו מקריית גת הגיעו לחתונה. אחרי בילוי ירח הדבש בטבריה בחרנו לגור באילת – העיר הכי דרומית בארץ.

 

נולדו לי שני ילדים, אחת מהם היא אמא של דנית, שהעלתה את הסיפור.

 

תשע"ה 2015