מאגר סיפורי מורשת

הסיפור המובא כאן הוא של סבתי, זהבה. זהבה נולדה לבתיה וליששכר גולדשטיין בירושלים בשנת 1933. היתה לה אחות אחת, מלכה, שהייתה צעירה ממנה בשנתיים. זהבה למדה וגדלה בירושלים.

תקופת המצור

נולדתי בירושלים, שהיא עיר מאוד מיוחדת, רגועה ושקטה, אך וחייתי שם בתקופה מאוד קשה ומורכבת, בגלל מלחמת השחרור שחלה בשנים 1947 – 1949. ירושלים הייתה נצורה, אסור היה להפציץ מהאוויר, אז הפגיזו אותה בפגזים. בתקופת המצור, כאשר הייתי נערה, הצרכים הבסיסיים, המזון והמים, היו בהקצבה. כל נפש קיבלה חצי פח מים, ואת המים חילקו במקומות שיש בארות, עמדנו בתור ליד הבאר עם פחים, וקיבלנו את המים. גם המזון היה בהקצבה, היו תלושים לכל משפחה, וקיבלנו מנות בהקצבה. בנוסף לכך, בזמן המלחמה, כאשר הייתי בתנועת הנוער היינו בונים "מדרסים", היינו חוסמים את הכבישים עם אבנים כדי שלא יוכלו לעבור.

חינוך

מכיוון שהייתי בתנועת הנוער הלכתי לבית ספר שנקרא "בית חינוך לילדי עובדים". בתקופה זאת בית ספר יסודי היה מכיתה א' עד כיתה ח'. עשו לנו שטיפת מוח שאנחנו צריכים ללכת לתיכון של בית חינוך, שהיה בעצם בית ספר בחיתוליו, זאת אומרת שהוא עוד לא היה מספיק מגובש. אני התעקשתי לא להמשיך ללמוד בו, אבל בכל זאת מה שאמרו לי ככה עשיתי, למרות שזה לא היה לטעמי ולטעמם של הורי.

בסופו של דבר הלכתי לבית חינוך תיכון, למדתי שם שנה, והאווירה היתה שמי שלומד הוא "פראייר" ושלא צריך ללמוד. לאחר שנה ההורים שלי ראו שבית הספר הזה הוא לא מתאים לי, ושאם אני אמשיך ללמוד שם, אני לא אגיע לשום מקום בחיים שלי, אז העבירו אותי מבית ספר "בית חינוך לילדי עובדים" ל"גימנסיה העברית". הגימנסיה העברית היה בית ספר רציני, והתכנים שנלמדו "בבית חינוך תיכון" לא היו זהים לתכנים שנלמדו ב"גימנסיה העברית".

הגימנסיה העברית בירושלים ע"ש יצחק בן-צבי היא בית ספר תיכון, הראשון שהוקם בירושלים, ושוכן בשכונת רחביה. (ויקיפדיה).

לאחר שסיימתי את הגימנסיה העברית, התגייסתי לצבא, ובצבא עשינו מסלול שכלל עבודה בקיבוץ. הגעתי לקיבוץ חמדיה ועבדתי בפעוטון של גילאי שנתיים ושלוש.

לאחר סיום הצבא, עזבתי את הקיבוץ והלכתי ללמוד בסמינר למורים, בבית הכרם, שם למדתי שנתיים. בית הכרם זו המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים, מכללה אקדמית להכשרת מורים בישראל. המכללה היא בין המכללות הראשונות למורים בארץ ישראל בתקופה המנדטורית פעל דוד ילין לקבלת אישור מהשלטונות התורכיים בישראל להקמת בית ספר למורים בישראל בעיר ירושלים , אישור זה לפתיחת בית הספר למורים ,ניתן בשנת 1913,בית הספר הוקם על מנת להכשיר מורים לבתי הספר היסודיים להקניית השפה העברית והשכלה כללית בארץ ובגולה. בית המדרש למורים הסמינר ,הוקם בהמשך למלחמת החורמה שניהלו תושבי העלייה הראשונה והשנייה בהקניית והנחלת הלשון העברית לתושביה היהודיים של ארץ ישראל, עד אז לימדו מוסדות הלימוד בארץ ובירושלים את התלמידים ,בשפות היידיש, הצרפתית, הגרמנית .

תוך כדי הלימודים שלי בסמינר, התחתנתי. עם תום הלימודים בסמינר וקבלת תעודת ההוראה, נסענו לירח דבש בצרפת, ועם תום החופש התחלתי לעבוד בהוראה.

הזווית האישית

זוהר: רוצה להגיד לסבתא זהבה, תודה שהסכמת להשתתף ולהתראיין לעבודה שלי.

סבתא זהבה: נהנתי מאוד להשתתף ולהתראיין בעבודתך, ואני מקווה שלמדת קצת על עברי.