מאגר סיפורי מורשת

שמי נעה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת סיפור שסיפר לי סבא שלי, יהושע מוצפי. סבא נולד בעיר חיפה, ישראל בתאריך 31.12.1956.

אי שם, לפני שנים רבות, בערך בשנות ה60 המוקדמות של המאה ה-20, היה קמע שריפא ילדים. אני יודעת שזה נשמע קצת דמיוני אבל תנסו להתרכז…

לסבי ולילדים רבים בגילו, היה קמע מיוחד שהיה מרפא אותם בעת מחלה. המדע לא בדיוק הצליח להסביר את זה, חלק מהרופאים האמינו שזה תופעה בלתי ניתנת להסברה, וחלק האמינו שכוחו של הקמע פשוט היה הרצון של הילדים. חלק קטן מאוכלוסיית הרופאים אמרו שזה קורה רק לאנשים מאמינים ואמרו שצריך לקבל אותו ולהודות עליו. גם על תנאי קבלת כוח הקמע הדעות היו חלוקות: חלק מהאנשים אמרו שצריך להיות יהודי מאמין כדי לקבל את כוחו של הקמע, חלק מהאנשים אמרו שכלום לא משנה, אם אתה יהודי או איש לא מאמין – אתה יכול לקבל את כוחו של הקמע, וחלק אמרו שכדי לקבל את כוחו של הקמע אתה צריך להיות בנאדם טוב שעושה טוב ובחזרה תקבל טוב כלומר – כוח הקמע.

יום אחד הגיע איש עם ילדו לבית החולים. הילד לא הרגיש טוב. עם הזמן מצבו של הילד הדרדר אך אף רופא לא הבין מה הייתה מחלתו ואף תרופה לא ריפאה אותו. יום אחד אחרי שהייה ממושכת בבית החולים וללא תשובה למחלתו של הילד, הגיע לבקרו חברו הטוב של הילד, שהביא לו מתנה. המתנה הייתה הקמע שאף רופא לא חשב שירפא את הילד, הם חשבו שזה סתם שטויות. הילד החולה החליט לנסות את הקמע. יום לאחר מכן הילד הרגיש מצוין, הוא היה מאושר. הרופאים לא יכלו להבין איך הרבה רופאים לא הצליחו למצוא תרופה, וקמע אחד קטן ריפא את הילד.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בחטיבת הביניים שקד בקריית חיים, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה טל זלטניק.