מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, נעמי ניב לבית קרסנינסקי, נולדה כבת שנייה לזוג הוריה בתל אביב, ב-16 באוקטובר 1945, כשיורם, בנם הראשון של נפתלי קרסנינסקי ורוזה (שושנה) מלמד, היה בן 11. אביה הגיע לארץ מקייב שבאוקראינה עם כל משפחתו ב-1917 בעקבות המהפכה הסוציאליסטית. הם התיישבו בתל אביב. בעוד חלק מקביל ממשפחתו התיישב בנהלל ובכפר ויתקין כחלק ממשפחת דיין (סבתא נעמי מספרת על חופשות רבות עם בני דודותיה בנהלל).

אימא של סבתא – רוזה מלמד – אחת משבעת הילדים של חיים יהודה מלמד ("פאפו") ומזל שאול ("נונה"), הגיעה מנווה צדק. ילידה לבני היישוב היהודי שישב בחברון כבר מהמאה ה-18. בשונה מאביו החברוני, אביה של רוזה, חיים מלמד, לא היה רב ושליח בקהילה – אלא עבד בתחום הרכבות, גם בדמשק. אחרי מלחמת העולם הראשונה חיים ומזל השתקעו ביפו וביתם אפילו שימש כמפקדה של כוחות בני היישוב שנלחמו בבריטים בזמן שליטת האימפריה בארץ.

לפאפו ולנונה היו חמש בנות ושני בנים, ביניהם רוזה. בשלב מסוים המשפחה עברה לגור ברחוב מאז"ה תל אביב. וכך, כשירדה לרחוב יונה הנביא בדרכה לים, רוזה פגשה את נפתלי – בחור נמרץ וקר רוח. בשנת 1934 נולד בנם הראשון יורם (מבוני העיר אשדוד) וב-1945 נולדה סבתי נעמי. המשפחה חיה ברחוב בן יהודה זמן רב, וכשסבתא נעמי הייתה בת עשר הם עברו לדירה ברחוב מרכזי בעיר.

סבתא הקטנה בגיל ארבע (1950-1949)

סיפור ילדות של נעמי: טיסה בשמים

סבתא גדלה סביב כלל בני משפחתה, כולל הסבים והסבתות. באזור צפון תל אביב גרו בני משפחת אביה (קרסנינסקי) בעוד שבאזור לב העיר גרו בני משפחת אמה (משפחת מלמד), בנוסף לקרוביה בנהלל ובכפר ויתקין. בנעוריה המוקדמים נהגה לנסוע יחד עם הוריה ברחבי הארץ, ואפילו זכתה בחוויה די אקסקלוסיבית לזמנה; טיסה מבית הבראה בכפר גלעדי בחזרה על שדה דב בעיר. היא מספרת שכשמטוס ה"דקוטה" המריא היא "החליפה צבעים", אך הוריה ניחמו אותה ואמרו לה לא לפחד. תוך עשרים רגע היא מצאה את עצמה נוחתת מ"הציור האווירי" על הקרקע, חזרה הביתה.

בשנת 1965, היא כבר היתה משוחררת מהצבא ועבדה בעיתון "הבקר". ערב אחד היא קבעה עם חברה שלה לפגוש בחור בשדרות נורדאו. אך בחור אחר הופיע – קיבוצניק מאשדות יעקב איחוד מעמק הירדן. הם דיברו, הוא סיפר לה ששמו אבנר ניב ושהוא נמצא נמצא בתל אביב בשליחות התנועה הקיבוצית כמדריך. גם משפחתו של סבא אבנר מצד אביו עלתה יחדיו לישראל מפולין והתיישבה בקיבוצים אשדות יעקב, גבע ויגור. אך משפחתה של אמו – שגם היא עלתה מפולין אך לבדה, נספתה בשואה. אבנר ונעמי התחתנו תוך פחות משנה.

למרות שבזמן חתונתם שרר בארץ מיתון ממשלתי, נפתלי רצה להעניק לבתו חתונה מפוארת ורחבה. לכן החתונה נערכה בבית המהנדס (ליד בית מפעל הפיס) והיא כללה את כל משפחתו המורחבת של הזוג כולל הבבושקה, אמו של נפתלי. לאחר החתונה, עבר הזוג הטרי לגור בבני ברק ואחר כך לפתח תקווה, בה נולדו שלוש בנותיו. אימא שלי טלי (נולדה ב-1967) ואחיותיה תמר (1968) ועינת (1971). סבתא נעמי נהגה לקחת אותן לתל אביב אל אימא שלה ומשפחתה, אל בריכת גורדון ואל הים.

מה קורה עם המשפחה שלנו היום?

לאחר מות אבנר ב-1998, שלא זכה להכיר את מירב נכדיו, סבתא שבה לביתה בתל אביב. וכך גם כל בנותיה מצאו את דרכן חזרה לעיר המשפחתית. כיום היא חיה בדירת הילדות שלה לבדה אך בקרב משפחה. היא נהנית מתוכניות שעשועונים, תשבצים ומפגשים קהילתיים. וכמובן שהכל כרוך בזיכרון החד שלה.

 סבתא כיום (2023)

הזוית האישית

נטע הנכדה המתעדת: אני וסבתי גרות באותה שכונה, לכן נהגתי להאזין לסיפורים של סבתא לעיתים קרובות. תמיד התרשמתי מהזיכרון היוצא מן הכלל שלה, אבל לא תמיד היה לי את ההקשר הנחוץ להבנה המלאה של הסיפורים ומשקלם. התכנית הזו עזרה לי להבין יותר טוב את החוויות שלה ואת החיבור האוהב שלה לעיר. גם כאשר העיר גדלה ומשתנה, הסיפורים של סבתא יישארו שזורים בכל שמות הרחובות.