מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם אטיה, נולדתי בשנת 1945 בקהיר בירת מצרים, ועליתי לארץ בשנת 1948, עם הורי פורטונה ואברהם באונייה ממצרים דרך צרפת לחיפה.

כשהגענו שלחו אותנו לשיכון בלינסון ליד כפר סירקין. גדלנו בתנאים קשים, היינו שבע נפשות בחדר אחד. אני לא זוכר הרבה כי הייתי קטן. מה שכן אני יכול להגיד, זה שכאשר הגענו לארץ, החיים היו ממש קשים. חיינו בדוחק. כשהייתי בגן לא היו כבישים והכל היה בוץ, ביום יום שלנו היו תנאים קשים מאוד.

למדתי בעמל פתח תקווה – בית ספר מקצועי. אבא שלי לא עבד כי הוא היה מבוגר, אמא שלי היתה היחידה שעבדה עם משכורת מועטה, אך הצליחה לתת לנו הכל בבית. אני זוכר שאבא שלי היה מבשל ומכין את כל האוכל. כשהיינו מגיעים מבית הספר, חיכתה לנו ארוחה חמה. כשהייתי בן שתיים עשרה וחצי אבי נפטר וזו הייתה טראומה מאוד גדולה, והיה מאוד קשה. האבל היה שונה מהיום. כולנו התאספנו ובכינו. ביום שישי אחד פתאום אבא נעלם לנו. אמא שלי עבדה מאוד קשה, כדי לחסוך כסף, ואחרי העבודה הייתה הולכת לשוק כדי לקנות אוכל, ואני הייתי עוזר לה.

למדתי בעמישב במעברה, ובהמשך עברנו ללמוד בכפר סירקין. לצערי לא התייחסו אלינו יפה, וגירשו את כל ילדי השיכון מבית הספר. בתיכון למדתי בביה"ס מקצועי "עמל"  ובצבא שירתי בחיל החימוש בתור נשק.

בשירות המדינה

אחי הגדול שירת באצ"ל ונלחם כאן בארץ. אני שירתי בצבא בחיל החימוש. תיקנתי נשקים, והשתתפתי במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון  – כל המלחמות של מדינת ישראל. בשנת 1970 הגעתי לגליל העליון ועבדתי בעבודות עפר. בגליל הכרתי את אשתי ופה בניתי את ביתי בקרית שמונה.

משפחה

בשנת 1970 הגעתי לגליל העליון ועבדתי בעבודות עפר, הכרתי את אשתי ופה בניתי את ביתי בקרית שמונה. וכך זה היה: אחרי הצבא למדתי לעבוד על טרקטור. ביום בהיר אחד עליתי לשאר יישוב, ופגשתי את אשתי היפה. ברוך ה' אנחנו כבר חמישים שנה ביחד. מכיוון שאשתי הייתה בת יחידה, החלטנו שאנחנו עוברים לגור ליד המשפחה שלה, כדי לעזור להורים שלה.

בשנת 1971 עברנו לקריית שמונה וילדנו פה שלושה ילדים. אחת הילדות, עטרה, נהרגה בתאונת דרכים. הבן הגדול גר בכפר סבא, הוא משפטן וכלכלן, הבת הגדולה שלנו עובדת בקיבוץ הגושרים, בתור סגנית שף ופקידת קבלה.

הזווית האישית

אברהם עטיה השתתף בלימודי כיתת וותיקים בבי"ס ברנקו וייס בקריית שמונה, במסגרתו תיעד התלמיד נריה שקלים את סיפורו, התשפ"ב 2022.