מאגר סיפורי מורשת

שמי נועה וילסון, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי יעל הופמן ויחד תיעדנו את סיפורה.

ילדותה של סבתא

סבתא יעל נולדה בי"ג שבט תש"ח, 24.1.48, בשנת הקמת המדינה, בזמן מלחמת השחרור. בשנים אלו היה מחסור בדברים רבים בגלל המערכה על ירושלים.

היא גרה במרכז העיר ירושלים בדירה קטנה עם עוד ארבע אחיות: יהודית, נעמי, רחל ומיכי וסבתא הייתה כמעט הכי צעירה. לאף אחת מהן לא היה חדר משלה ומכיוון שהיו רק שלושה חדרים, סבתא הייתה בחדר עם האחות הכי צעירה מיכי, שקטנה ממנה בשש שנים ובעקבות זה היה להם קשר מאוד טוב.

המצב בבית היה טוב, אבל עדיין היו כל מיני בעיות כמו לכל האנשים בתקופה הזו. לדוגמה, עדיין לא היה מקרר, שמו קוביות קרח שיקררו את הכל בארון, או פתרונות יצירתיים רבים אחרים.

 אירועים במשפחה

מיכי מספרת שלימי הולדת לא הייתה חשיבות רבה. חילקו מתנות, אבל בתקופה זו לא היו מסיבות. לעומת זאת היה להם מנהג מיוחד בשבת. להורים שלה הייתה חנות מזכרות ודברי אומנות ליהדות ברחוב בן יהודה שבירושלים ולידה הייתה חנות שוקולדים. השוקולדים היו מאוד יקרים, אבל תמיד בבוקר של יום שבת, אבא שלהן היה שם להם ליד המיטה כמה סוכריות שוקולד, שהם תמיד אהבו והתרגשו מהמנהג.

הם היו משפחה דתיית, אז כל ערב שישי הם כמובן עשו ארוחת שישי עם כולם. כיום, רק שלוש מהאחיות דתיות, אבל סבתי ואחותה יהודית, מסורתיות.

לימודים: סבתא למדה בבית הספר היסודי ב"מעלה" ובית הספר התיכון למדה ב"סליסברג" שבירושלים.

עבודה

לסבתא יעל היה קול מאוד נעים ומיוחד, והיא שידרה בקול ישראל סיפורים לילדים בכל רחבי הארץ.

תקופת השירות הצבאי

כשסבתא יעל התגייסה היא עברה את הטירונות במחנה שמונים, שהיה מחנה טירונים ידוע לבנים ולבנות, גם סבא עבר במחנה שמונים את הטירונות ושם הם נפגשו. שניהם שירתו יחד בנח"ל בגלבוע. שם בטירונות, סבתא יעל הכירה את איציק, סבא שלי. הם מייד התאהבו  והפכו לחברים ובסופו של דבר נישאו.

 סבי וסבתי בצעירותם עם יצחק רבין, מי שהיה ראש ממשלת ישראל ז"ל

לאחר הצבא, כמה שנים אחרי כן, סבא שלי טס ללמוד בארצות הברית ולאחר שחזר הוא הציע נישואים לסבתי. החתונה נערכה בנתניה, וסבא מספר, שסבתא שנאה את החתונה, מכיוון שהיא אפילו לא רצתה שזה יהיה בנתניה, אבל ההורים של סבא התעקשו. מיד לאחר החתונה היה ברור שהם עוברים לארה"ב, מכיוון שסבא למד שם.

 סיפור ה"ירידה" מהארץ

ישר לאחר החתונה "ירדו" סבא וסבתא מהארץ לטובת הלימודים של סבא בארצות הברית. סבא מספר שהירידה מהארץ הייתה מאוד קשה לסבתא ולמשפחתה. ושם הם התחילו את החיים שלהם מחדש.

בסופו של דבר התגוררו שם כמעט 50 שנה ואימא שלי מספרת, שכל שנה הם אמרו שיחזרו לגמרי לארץ, אבל זה אף פעם לא קרה.

משפחה

בשנת 1971 אימא שלי, טל, הבת הבכורה שלהם נולדה ואחריה בשנת 1974 נולדה מאיה, לאחר מכן נולד גיל בשנת 1977, ואחרונה חביבה נולדה קרן בשנת 1981. כולם למדו וגדלו שם.

אמא נולדה שישה שבועות לפני הזמן בזמן התקפת אלרגיה שהייתה לסבתא וכמעט שתיהן מתו. סבתא תמיד סיפרה שהיא "התעטשה את אימא שלי החוצה"…

תחביבים

סבתא מעולם לא למדה באוניברסיטה, אבל עדיין הייתה מאוד חכמה ואינטליגנטית והכי יצירתית. היא הייתה מפסלת פסלים והיה לה סטודיו בעליית הגג של הבית, עם כל מיני מכשירים מיוחדים. כשהיו בגיל יותר מבוגר הם קנו בית בירושלים, שהם גרים בו גם היום והם היו עוברים בין הבתים בארה"ב לבין ישראל.

סבא מספר שסבתא בהתחלה לא ידעה לבשל, אבל היא הייתה חייבת ללמוד לאחר החתונה. היא למדה בעצמה לבשל ובסופו של דבר הכל יצא מאוד טעים. לסבא וסבתא היה מנהג קבוע. בכל ערב שישי הם היו משחקים רמיקוב! סבתא הייתה מאוד טובה בזה והרבה פעמים גם ניצחה (:

האירוע מרכזי בחייה

בגיל 60 גילו לסבתא סרטן. היא הייתה בטיפולים רבים ולאחר כמה שנים הבריאה, אבל עדיין נשארה במעקב.

לאחר 10 שנים, בגיל שבעים, הסרטן חזר. היא הייתה בטיפולים רבים לאורך השנים, אבל בתחילת הקורונה מכיוון שהייתה כל כך חלשה מהטיפולים היא נפלה במדרגות ונסעה לבית החולים. בבית החולים גילו פגיעה קטנה בראש. ב 10 באפריל 2019 הודיעו לנו שהיא נפטרה. הייתה לה מחברת ועלייה היה את הציטוט שהיא עצמה כתבה: "נלחמה כלביאה, ונוצחה" וזה משפט שכל כך מאפיין אותה.

הזוית האישית

הנכדה נועה: כל נהניתי לעשות את העבודה הזו על סבתא. למדתי כל הרבה על הילדות שלה, שמעתי סיפורים ובעיקר למדתי עליה, שזה הכי חשוב לדעתי. נהניתי גם לדבר עם אחותה מיכי, ועם סבא איציק, הם עזרו לי מאוד.