מאגר סיפורי מורשת

שמי רונית עופר, נולדתי בחולון, בישראל, בשנת 1955. גדלתי בחולון.

כיום אני גרה במושב "היוגב", אמא לארבעה ילדים וסבתא לתשעה נכדים. אחרי שנים רבות כמפיקת אירועים בקהילה העסקית, נחשפתי  בעשור האחרון לעולם הרוח הבודהיסטי, וחברתי אליו. כיום אני מובילה עמותה שנקראת "חוכמת ההזדקנות", כמנכ"לית. העמותה עוסקת בטיפוח הזדקנות מודעת ומיטבית.

הכרתי את סבא אריה  בגיל מאוד צעיר. לאבא של אריה גדעון, היו מטעים של אגסים במושב היוגב. מידי שנה הייתי נוסעת למושב לעזור להם בקטיף ומיון האגסים . ההיכרות עם המשפחה של אריה הייתה דרך צפרירה שהיא בת דודה של גדעון.  צפרירה  הכירה את אח שלי עובד בצבא, הם התחתנו, ומיד לאחר החתונה גם הם עברו לגור במושב היוגב, אני הייתי אז ילדה קטנה. בתור ילדה, הייתי באה לבקר את צפרירה ואחי עובד בביתם, וכך הכרתי את משפחת עופר ואת אריה.

כשהייתי בת חמש עשרה, ועדיין למדתי בתיכון, הפכנו להיות זוג. אריה היה בן שמונה עשרה, ובאותו זמן הוא התגייס לצבא. כשאני הייתי בת תשע עשרה, התחתנו- היינו מאוהבים.

בחרתי להתחתן בגיל הזה, למרות שהתוכניות המקוריות שלי היו אחרות. סיימתי את הבגרויות, הייתי לפני גיוס. הגיוס נדחה בגלל מלחמת יום כיפור. תוכנן שלאחר הטירונות אמשיך לשרת בגלילות, בחיל מודיעין, עקב היותי דוברת ערבית. התקופה הייתה תקופת מלחמה, הייתה אווירה מאוד קשה במדינה, חברים טובים נהרגו. גם יהושפט, בן דוד של גדעון וצפרירה (שהיה במקרה גם המחנך שלי לאורך כל התיכון) נהרג במלחמה. עצב גדול היה בסביבה. הייתה אווירה כבדה גם במשפחה.

עם שחרורו של אריה מהצבא, הרגשנו (כמו הרבה זוגות אחרים) שאנחנו רוצים להתחתן ולהקים משפחה.

מאיה: "שאלתי את סבתא האם היו התנגדויות לחתונה, ואיך זה היה להתחתן בגיל כל כך צעיר". סבתא ענתה: "לא היו התנגדויות לחתונה, חוץ מסבתא אחינועם, סבתא של אריה. היא התנגדה לחתונה, כי אני הגעתי ממוצא מזרחי, והייתה לה התנגדות שהנכד שלה, שהוא אשכנזי, יתחתן עם אישה ממוצא מזרחי.

מבחינתי, הרגשתי מצד אחד מאוד שמחה להתחתן עם אריה, ומצד שני, הרגשתי בלבול ומבוכה של ילדה, שלא באמת יודעת מה קורה איתה. בהכנות לחתונה נבהלתי מהבלגן שקורה סביבי, כי כל המושב התגייס לעזור בארגון החתונה. (היה נהוג אז שיש "ערבות הדדית", וכל בני המושב התגייסו לעזור זה לזו).  בשבילי זה היה יותר מידי תשומת לב, וזה גרם לי להרגיש מאוד נבוכה. החתונה הייתה מאוד שמחה, חגגנו אותה על דשא בית העם של המושב. מאות מוזמנים הגיעו מכל רחבי הארץ, ואפילו, היו כאלה שבאו באוטובוס מחולון, שהוריי ארגנו במיוחד לחתונה. החתונה הייתה מאד צבעונית עם שלל  הפרחים שהיו בה. כל החברים  ברכו אותנו.

סמוך לחתונה קיבלנו בית קטן בסוף המושב, ושם גרנו בשנים הראשונות של נישואינו. גם ההחלטה להקים משפחה בגיל כזה, לא הייתה מתוכננת, אבל שמחנו עם מה שיש ובסוף נולדה לנו ילדה מקסימה בשם חן.

לשאלתך מאיה האם הייתי עושה את אותו הדבר שוב?  כנראה שלא, כי התוכניות שלי היו ללמוד ולצבור ניסיון בחיים, לפני הכניסה לחיי הנישואים. אבל החיים זרמו אחרת, והייתי אחת האימהות הצעירות מכל חברותיי, ולהיות אמא צעירה זה כיף. והיום הקשר שלי עם בתי הגדולה, חן, הוא כמו של חברות. אני גם סבתא צעירה ויש לזה יתרונות רבים. היכולת לחוות את הקשר עם נכדיי ,כשאני עדיין צעירה יחסית, היא מיוחדת, ולא כל אדם זוכה בה".

המסר שלי: "בחיים יש דלתות מסתובבות. כמעט כל החלטה שלוקחים, צריך ללכת איתה באומץ, ולהמשיך איתה עד הסוף. המוטו שלי בחיים הוא להנות מחוכמת הדרך, ולפגוש את החיים בלב פתוח, חומל, אמיץ וסקרן.

הזווית האישית

מאיה: נהניתי מאוד מהריאיון עם סבתא. היה לי נעים להקשיב לה מדברת, נהניתי מהשיח המעניין בינינו, מהפתיחות שבה אני שאלתי והיא דיברה, ונהניתי בעיקר ללמוד עליה עוד ועוד דברים חדשים, ולהכיר אותה עוד יותר לעומק. הקשר שלנו מדהים ובזכות זה הרגשתי מאוד בנוח לפנות אליה עם שאלות כנות ואמתיות, מתוך רצון לדעת ולשמוע. לסיכום, אני ממש שמחה שעשינו את הריאיון ביחד, והיה לי פשוט מדהים.

סבתא: מאיה היא ילדה סקרנית, מאוד חכמה, מלאת אהבה ורגש לזולת וכיף לשהות במחיצתה, כל שכן כשהיא מראיינת אותי מתוך רצון ללמוד ולדעת עלי, על המשפחה, ועל סוגיות שבעצם כמעט אף פעם לא התפנינו לחשוב עליהן, כל שכן לדבר עליהן. היה לי מאוד נעים לחוות את מאיה מראיינת, לראות אותה מקשיבה , לשמוע אותה שואלת בפתיחות מלאה, ובנעימות, וללמוד ממנה איך היא מדייקת את עבודתה. אנחנו מאד קרובות אחת לשנייה ובאופן שוטף, וגם מאד פתוחות ביחסים שלנו. היה לי עונג אמיתי לעזור למאיה בפרויקט הזה.