מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא לריסה קיסליוק, נולדתי באוקראינה בעיר חרקוב, בתאריך 7.6.1950. להוריי קוראים אלכס ופרידה, לסבא וסבתא שלי מצד אימא קראו רחל וגרישה, ולסבתא וסבא שלי מצד אבא קראו מוליה ויצחק. אמי נולדה באוקראינה בעיר קייב בתאריך 6.6.1926, ואבי נולד ברוסיה בעיר לנינגרד בתאריך 25.3.1926. בצבא אבי היה קצין ים. אמי הייתה מהנדסת. הם היו בזמן מלחמת העולם השנייה ושרדו.

אני בת יחידה להוריי, והיום יש לי שני ילדים: אלכס ומרינה. אבי נפטר בשנת 1955, ואמי נפטרה בשנת 2017. אחרי שאבי נפטר, אמי הכירה בן זוג חדש והתחתנה איתו. הם עלו לארץ ישראל ביחד בשנת 1992. אני עליתי לארץ ישראל ביחד עם בעלי, הבן שלי ואשתו של הבן שלי בשנת 1993.

ילדותי

בילדותי גדלתי בעיר חרקוב. פעם לא היו שמות לבתי ספר בשכונה שלנו, אז לכל בית ספר היה מספר. גם לא הייתה חלוקה לבית ספר יסודי, חטיבה ותיכון, הכיתות בבית ספר היו מכיתה א' עד י'. אני למדתי בבית ספר מספר 5. אחרי שסיימתי את בית הספר הלכתי ללמוד באוניברסיטה שגם הייתה בחרקוב, למגמה בה למדתי קראו 'רדיו אלקטרונית' ולמדתי שם במשך חמש שנים.

היו לי הרבה חברים בשכונה ובבית הספר, אבל אני זוכרת רק את נינה, אולגה, טטיינה, ונטליה. היינו משחקים במשחק שקוראים לו "מארשל" שפירושו "אלוף": היינו מתחלקים לשתי קבוצות ומחלקים לכל אחד בכל קבוצה דרגות, קבוצה אחת הייתה צריכה להתחבא וקבוצה אחת הייתה צריכה לחפש. מי שנחשף (מי שמוצאים אותו) – לוקחים את הדרגות שלו והמטרה העיקרית היא למצוא מישהו עם הדרגה הכי גבוהה.

יש לי חברת אחת שאותה אני הכי זוכרת והיא אולגה. אני זוכרת אותה כי היא החברה הכי טובה שלי מהילדות. הלכנו ביחד לגן ועלינו ביחד לכיתה א', אבל כשהגענו לגיל האוניברסיטה אני הלכתי לאוניברסיטה רדיו אלקטרונית והיא הלכה לאוניברסיטה פוליטכניקה. גם היום אנחנו עדיין החברות הכי טובות אבל אנחנו גרות במדינות שונות. היא בגרמניה ואני בקנדה.

בבית הספר למדנו עד שעות הצהרים, כמו היום. לרוב למדנו מתמטיקה, אנגלית, כימיה, היסטוריה וגיאוגרפיה. אני לא זוכרת את המורים שלימדו אותי, זה היה מזמן. באוקראינה לא היו הולכים לצבא, אז אני לא התגייסתי לצבא.

בשנת 1972 התחלתי לעבוד בעבודה בלשכה לסטטיסטיקה, זה מקום שמקבלים אליו נתונים ממפעלים. למשל – כמה כוח אדם יש במפעל, כמה משכורות לכל אחד, כמה המפעל מייצר, כמה המפעל מוכר ובאיזה מחיר. מקבלים גם נתונים מחנויות. למשל – בכמה כסף המוצרים נמכרים ובאיזה כמות. בחרתי לעבוד שם כי זה מה שלמדתי באוניברסטיה. היא לי מאוד כיף לעבוד שם וזה היה ממש חווייתי.

הקמת משפחה

בשנת 1972 הכרתי מישהו שמאוד מצא חן בעיניי. קראו לו אלכסנדר קיסליוק. אני לא ממש זוכרת איך הכרתי אותו. בשנת 1973 התחתנו באוקראינה. בתאריך 7.7.1974 ילדתי את בני הבכור באוקראינה, קוראים לו אלכסיי. בתאריך 21.9.1980 ילדתי את בתי השנייה באוקראינה, קוראים לה מרינה. בשנת 1993 אלכסיי התחתן באוקראינה עם אישה יפה ומקסימה, קוראים לה ילנה. היום הם בישראל ויש להם שלוש בנות, קוראים להן טלי, יסמין ולינוי. טלי בת 29 עם בעל וילדה, יסמין בת 23 גרה עם חבר שלה ולינוי בת 12. בשנת 1998 מרינה התחתנה עם גבר בשם חסן, והיום הם גרים בקנדה עם ארבע בנות, קוראים להן: סברין, מאיה, ליאן ואלכסה. סברין בת 22, מאיה בת 17, ליאן בת 8 ואלכסה בת 3.

חגגתי עם המשפחה הרבה אירועים שונים. למשל חתונות, ימי הולדת, חינה, נובי גוד (כמו כריסמס רק של רוסים), וכל מיני חגים שונים. כל האירועים האלה היו מאוד מיוחדים, מכיוון שחגגתי אותם עם המשפחה והמשפחה היא הדבר הכי מיוחד וחשוב שיש.

היום אני בת 73, אני גרה בקנדה בעיר טורונטו עם הבת שלי. אני לומדת בבית ספר לאנגלית בטורנטו שהוא מיועד לפנסיונרים. יש לי תחביב אחד שלדעתי הוא מאוד מעניין: אני רוקמת ציורים. יש חנויות שמוכרים בהם סטים של בד עם ציור ואז בנפרד קונים חוטים לפי הצבעים הנדרשים ורוקמים.

יש לי חלום אחד ותמיד היה לי. אני רוצה שכל המשפחה המורחבת תגור בקרבה, כי כרגע שני הילדים שלי גרים במדינות שונות ואנחנו לא מתראים הרבה.

המסר שלי לדור הצעיר הוא: כבדו את המבוגרים ותזכרו אותם תמיד.

תודה על קריאתכם!

הזוית האישית

לינוי הנכדה המתעדת: גיליתי הרבה על עברה של סבתא שלי, על ההורים שלי וסבא שלי. היה לי מאוד כיף בתכנית.