מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה אונציג, נולדתי בשנת 1950 להורי אסתר ושמואל מלינק בפתח תקווה. אני אמא לשלושה ילדים וסבתא לעשרה נכדים: רותם, עמית, אור, דור, ליהיא, גל, זואי, אגם, ארי ואיתן. אני מתגוררת ברחובות, אליה עברתי מחולון. אני רוצה לספר את סיפורה של אמי אסתר מלניק.

אמי אסתר היא ניצולת שואה. אמי נולדה בפולין בעיר ורשה למשפחה מהמעמד הבורגני. מצבה הכלכלי של המשפחה היה מצוין, לא חסר דבר, הכול נע על מי מנוחות, עד שפרצה מלחמת העולם השנייה. בשנת 1939 הגרמנים הגיעו לפולין, והתחילו לגרש אט אט את היהודים מבתיהם. הוקם הגטו בורשה, היהודים התחילו לאבד את נכסיהם. מצבם הכלכלי הורע והם היו רעבים ללחם. אמא שלי הייתה בחורה בת 17 קטנה ונמוכה. היא התגנבה לאזורים שבהם מצאה אוכל כמו קליפות תפוחי אדמה או לחם ישן ומעופש. כך המשפחה הצליחה להתקיים איכשהו. הלימודים כמובן לא התקיימו. היהודים התבקשו לענוד  טלאי צהוב. לסבי היו חנויות שהוחרמו לטובת הגרמנים. היהודים החלו לעבור סלקציות. התחילו לפנות את היהודים החלשים, החולים והזקנים להשמדה. את סבא שלי ואת הדודות שלי העמיסו ברכבות למשרפות ולמקלחות המוות, במחנה ההשמדה בטרבלינקה. את הסבתא שלי העבירו למחנה באושוויץ שם היא עבדה בעבודות פרך קשות ומייגעות. לאחר זמן מה גם  אותה הרגו במשרפות. אמי נשארה לבדה בלי אף קרוב משפחה, היא איבדה בשואה את אביה, את אמה ואת אחיותיה.

העליה לארץ ישראל

בדרך לא דרך אמי אסתר הגיעה לגרמניה, לברלין, והחלה לעבוד בבית חרושת למברשות. היא שהתה שם כשנה ואז עלתה לישראל באניית מעפילים. מהאנייה הגיעה לבאר יעקב ומשם עברה לתל אביב. בתל אביב, פגשה אמי חברה מהגטו והחלה לעבוד בשוק הכרמל. בשוק הכירה את אבא שלי (סבא רבא של דור) ונישאה לו. אני נולדתי כעבור 11 חודשים.

החיים בצל השואה

החיים היו לא קלים. אמי סירבה לדבר על השואה והמעיטה לספר סיפורים מעברה. אבל השואה נכחה בכל. אמי הייתה עצובה בחלק מהזמן ונהגה לומר במצבים קשים: "זה לא נורא זה לא שואה." היא אסרה עלינו לזרוק אוכל ישן ובעקר לחם. "בשואה נלחמנו בשביל פת לחם ישנה".

הגאווה הגדולה ביותר שלה הייתה שהצליחה להקים משפחה לתפארת. נולדו לה שתי בנות, שלושה נכדים, עינת, איתי (אבא של דור), שני ו-עשרה נינים!

הזוית האישית

הנכד דור: היה לי כיף לבלות איתך לבד, היה לי כיף ללמד אותך יותר טוב מחשבים. אני מאחל לך אושר ובריאות עד 120. אוהב דור.