מאגר סיפורי מורשת

הנכדה חיה פליישמן  בחרה לתעד את סיפור חייה של סבתא רבתא שלה בריינדל פליישמן.

בחרתי בסבתא  בריינדל, כי היא אישה מיוחדת, שעברה את השואה בהונגריה, ולאחר מכן הועברה למחנה השמדה אושוויץ שבפולין. אני מכירה אותה מביקוריי בביתה ומהסיפורים המיוחדים שיש עליה. אני רואה בה אישיות מיוחדת לדוגמא אישית. בסיפור שלפניכם אספר על ילדותה ועל ניצחונה על הנאצים ימ"ש.

הולדתה

סבתא בריינדל פליישמן נולדה להוריה שמואל ומרים טננבוים בשנת תרפ"ו 1925, 19 שנה לפני תחילת השואה בהונגריה. בעיירה קטנה של כ-60 משפחות בשם טורנה שבהונגריה (כיום צ'כסלובקיה). היא השישית במשפחתה מתוך עשרה בלי עין הרע.

משפחתה

סבתא נולדה למשפחה בת 12 נפשות: אבא, אימא ועשרה ילדים. סבא של סבתא מאמי שגר איתם בבית היה לא אחר מאשר ר' שרגא צבי טננבוים – ה"נטע שורק" שהיה רב של עיירה בהונגריה וכתב ספרים רבים. למרבה הצער הוא נרצח יחד עם יתר משפחתו בשואה הנוראה. דוד שלי, צביקי קרוי על שמו.

ילדותה

סבתא מספרת: "אבא שלי היה דיין העיירה וסבא שלי היה רב העיירה. הבנים אצלנו למדו בישיבה או ב"חיידר". לבנות היו תפקידים שונים. כמו: לקום מוקדם בבוקר ולעזור באפיית הלחם. אחת לשבוע אפינו כיכרות גדולות וביום שישי אפינו עוגות וחלות. היה גם תפקיד של הכשרת העופות והברווזים לאחר השחיטה. אבל את התפקיד הזה היה אפשר למלא רק לאחר גיל בת מצווה.

בעיירה שבה גרתי היו רק 60 משפחות יהודיות. הבית שלנו היה בית גדול, ובחצר היה בית הכנסת של העיירה. הבנות למדו בבית ספר כללי של העיירה – בית ספר גוי מעורב. ואחר הצהרים הרב'ה לימד אותנו לקרוא ולכתוב בעברית. בעיירה מי שרצה ללמוד בתיכון היה צריך לנסוע לעיר הגדולה. בגלל שלא היה ראוי, שאנחנו הבנות ניסע ברכבת עם הבנים מבחינת צניעות. אבא שלי וסבא שלי לא נתנו לנו ללכת לתיכון".

בשואה

סבתא שלי הגיעה לאושוויץ. ומנגלה ימ"ש התחיל בסלקציה. את כל משפחתה חוץ ממנה, שלושת אחיותיה ואחיה לקחו לשמאל – למוות. רק היא נשארה עם כמה מחברותיה שלא רצתה להיפרד מהן. לקחו לה את כל מה שהיה אתה, ואחר כך גזזו לה את השיער. משם לקחו אותה למחנה A בלוק 26. עם כמה דרגשים קטנים. למחרת  מוקדם בבוקר היה מסדר, וכל המחנה עמד שעות בשלג בלי מעילים ובלי כלום, הסדר הזה חזר על עצמו מידי יום. סבתא הייתה באושוויץ חצי שנה.

יום אחד אמרו לכל מי שהיה במחנה לעמוד בטורים, כדי שיכתבו להם מספר על היד. סבתא ואחותה עמדו באחד הטורים, כשסבתא חיכתה לתור שלה, היא ראתה שהאישה שעושה את המספרים בטור השני כותבת יותר יפה, והיא  החליטה לעבור לטור השני. כי אם כבר עושים מספר לפחות שיהיה יפה.

סיפור מיוחד

על סבתא שמעתי המון סיפורים, אבל את הסיפור הזה בחרתי לספר כאן, כי הוא לדעתי הכי מיוחד. סבתא שלי, כפי שסיפרתי, עברה את השואה והייתה באושוויץ, שם היו תאי גזים. סבתא ואחותה נכנסו לתא הגזים בהוראת הנאצים. הנאצים הפעילו את הגז בתאים. והן ישבו בתוך התאים כמה שעות, עד שאחד החיילים בא אליהן ואמר להן, שהתאים לא עובדים ושהן יכולות לצאת. הן ניצלו ממות בנס!!!

חתונה

לסבא וסבתא לא הייתה האפשרות לשאול את ההורים, האם הבחור הזה מוצא חן בעיניהם. הם נפגשו כמה פגישות ולאחר שבועיים כבר התחתנו בבודפשט שבהונגריה עם מזוודה קטנה וזהו, שני חפצים בלבד היו להם.

הניצחון של סבתא

לפני כמה שנים סבתא החליטה, שהיא רוצה שכל המשפחה – ילדים, נכדים ונינים ייסעו אתה למסע בפולין ויבקרו באושוויץ. וכך אמנם קרה. אחרי כמה חודשים כולם טסו לוורשה שבפולין וביקרו באוושויץ. סבתא נכנסה לבלוק שבו הייתה לפני 70 שנה וזיהתה אותו. היה מרגש מאד.

שם סיימו כתיבת ספר תורה. ובארץ אחר כך ערכו אירוע גדול ומיוחד להכנסת ספר התורה בבית הכנסת, האירוע היה מאד מרגש.

אות הוקרה

לפני כמה שנים נערך טקס יום הזיכרון לקורבנות השואה והערכה לניצולים ברוסיה, בהשתתפות נשיא רוסיה – ולדימיר פוטין, הרב הראשי לרוסיה הרב בערל לזאר ועוד שרים חשובים. ומתוך אלפי ניצולי שואה סבתא שלי נבחרה לקבל את אות ההוקרה לניצולי השואה.

סבתא מדליקה נר לזכר משפחתה ויתר קרבנות השואה

בתמונה עם נשיא רוסיה – ולדימיר פוטין ועם הרב הראשי לרוסיה הרב בערל לזאר 

אילן היוחסין של משפחתנו

הזוית האישית

חיה: בחרתי בסבתא בריינדל, כי היא אישה מיוחדת, שעברה את השואה בהונגריה, ולאחר מכן הועברה למחנה השמדה אושוויץ שבפולין. אני מכירה אותה מביקוריי בביתה ומהסיפורים המיוחדים שיש עליה. אני רואה בה אישיות מיוחדת לדוגמא אישית.