מאגר סיפורי מורשת

הצבא כבית ספר לחיים:

התגייסתי לצבא אחרונה, מבין חבריי. זה היה בחודש ינואר 1962, בחורף גשום וקר. התחלתי את הטירונות בבה"ד 12(בסיס הדרכה ) ולאחר כשבועיים של אימונים כטירונית, הועברתי כחיילת מצטיינת לקורס מ"כיות (מדריכות טירונות). היה זה אחד הקורסים הארוכים והקשים שהיו בזמני כי לאחר שסיימנו את האימונים הוסיפו לנו את צעדת ארבעת הימים ולכן היה עלינו להתאמן כדי לצעוד בצורה נאה ובסדר צבאי, עם מצב רוח מרומם את ארבעים הק"מ שצעדנו ביום. צעדנו במשך ארבעה ימים עד שהגענו לירושלים . בסיום הצעדה צעדנו במצעד ראווה לאורך רחובות העיר.

המסורת בצעדות הייתה תחרותית והחייל שזכה במקום הראשון נשלח ע"י הצבא לצעדה בהולנד .זה היה די קשה ומפרך , אבל מלא חוויות ואתגר לחיילות. למזלי הטוב ,היה לי ניסיון קודם היות ועבדתי עד לגיוסי בבנק לאומי ,השתתפתי בצעדה שנה קודם, וזכינו כאזרחים במקום הראשון. נשלחנו לצעוד גם בהולנד.

זו הייתה חוויה בלתי נשכחת לי וכך גם לקבוצה. ראשית , באותה תקופה לא להרבה אנשים צעירים כמונו הייתה את האפשרות לנסוע לחו"ל, ושנית, זכינו על ידי המארחים ההולנדים לקבלת פנים מיוחדת וחמה. כך הגיעה תמונתי לעיתון כחדשות, שקבוצות מישראל , צה"ל ואזרחים הגיעו לצעוד ארבעה ימים . לאחר מכן טיילנו באירופה והכל כפרס שניתן על ידי הבנק.

בסיום קורס המדריכות, נשארתי להדריך טירוניות במשך כמה מחזורים. הועברתי לתפקיד חדש בחיל הקשר פיקוד מרכז כמפקדת האחראית על החיילות בבסיס , על סעד וחינוך של המחנה. בתפקידי זה ,נפתח לי עולם חדש ,שבו הכרתי מגוון חדש של אנשים שהרבה מהם היו עולים חדשים שגרו במושבים ובערים הקרובות לרמלה ,ביקרתי בבתיהם ולמדתי שיש הרבה מצוקה שלא הכרתי קודם וזה נתן לי הרבה סיפוק להקשיב ולעזור במידת האפשר כגון איסוף מצרכי מזון למשפחות הנצרכים ועוד.

הייתי אחראית על החיילות במגורים ,בסדר ומשמעת, אחראית על החינוך, ארגנתי חגיגות ומסיבות וימי כיף וכך סיימתי את שרותי הצבאי.

מעורבות בקהילה – כמה חשוב

לאחר נישואי עברנו לגור בחדרה ,עיר הולדתו של מיכאל בעלי. עם הזמן למדתי להכיר ולהתחבר עם הרבה אנשים . התחנכתי בצופים וכן מניסיוני בצבא כסמלת סעד, הבנתי כמה חשוב להיות מעורב וקשוב לצרכי הקהילה שבה אתה חי. כך, כשהתחילו ילדי ללמוד בבית הספר התנדבתי להרבה משימות ונבחרתי לוועד ההורים . בבית הספר עזרנו לשבט הצופים במקום והפעילות החברתית בעיר הייתה מרובה. . עם השנים פנו אלי להיות יו"ר ויצו בחדרה. זהו ארגון נשים ציוניות בינלאומיות שמתנדבות לעזור בכל הערים בפעילויות מגוונות כמו: איסוף בגדים ישנים ומכירתם בזול לנזקקים, עזרה משפטית לנשים עם בעיות מיוחדות, עזרה לנערות במצוקה , לדאוג להם למעונות (לבית) ולעבודה . לויצו יש בתי ספר ללימוד מקצועות ומעונות ילדים לאימהות עובדות וכן בתי אבות לאוכלוסייה המבוגרת. קורסים לבישול ואפייה ופעילות תרבותית ענפה. כדי לקיים את כל הפעילות הענפה הזו היינו צריכות לאסוף כספים וזאת הייתה עבודה רבה כיושבת ראש ויצו בחדרה ופעילה במרכז ויצו.

על מנת  לממן את כל הפעילויות יזמנו תצוגות אופנה ,ימי התרמה, מסיבות והרצאות הנוגעות לנשים ולמשפחה. כך אספנו כסף למען מטרה חשובה זו. במקביל  המשכתי להיות פעילה כיושבת ראש בוועד ההורים בבית הספר של בני, רן ושוב עם הרבה יוזמה של הורים וילדים הקמנו אחרי שעות הלימודים הרגילות מן בית ספר זוטא(קטן) כדי להאריך את יום הלימודים שהיה מאוד קצר. הבאנו מורים המתמחים בנושאים שונים וכן ההורים התנדבו להיות כ"מורים" וכך המשכנו והעשרנו את יום הלימודים. בבית הספר השכונתי לא היה אולם ספורט .דאגנו ,מיכאל ואני, שיושב ראש מפעל הפיס יבוא למקום ולהבטיח להקים אולם ספורט , וכך היה והיום נהנים הילדים ודיירי השכונה מפעילות ספורט ענפה באולם הספורט.

היות והייתי קשובה לבעיות למידה אצל ילדים, התנדבתי לפעילות באגודת "ניצן" שהיא אגודה אשר עוזרת לילדים עם קשיי למידה. הפעילות הייתה להקים ולתמוך בסניף חדרה שבו היו הרבה ילדים שהיו זקוקים לעזרה בלימודים. היו הרבה פעילויות גופניות: רכיבה על סוסים וטיפול בבעלי חיים ששיפרו לילדים את יכולת הלמידה. לא לכולם הייתה אפשרות כספית לממן את הפעילות. בנוסף לניהול השותף, עסקנו באיסוף כספים למטרות האלה. השתתפתי בכנסים בינלאומיים כדי ללמוד ולהתפתח בכל הקשור בנושא זה. אנחנו כמשפחה היינו מאוד מעורבים וקשובים לחיי הקהילה פנו אל מיכאל ולחצו עליו שיהיה מועמד לרשות העיר חדרה. הוא לא נבחר ,אבל היה במועצת העיר במשך כשמונה שנים בוועדות שונות.

מאוחר יותר  נבחרתי לאשת השנה על פעילותי הרבה בעיר, על ידי עיתון בחדרה.

ילדים

 אני אוהבת ילדים, יש לי ארבעה ילדים. הבכורות הן תאומות שמן: שירלי ואורלי מפני שאם יש בנות בבית יש הרבה אור ושיר . ולאחר פחות משנתיים נולד שי כשמו כן הוא מתנה ולאחר כאחת עשרה שנים נולד בנינו רן שהביא הרבה שירה ומוסיקה למשפחתנו.

היום שירלי היא עו"ד אם לדניאל ונגה. אורלי היא ד"ר לפילוסופיה ואמנות, מרצה באוניברסיטת ת"א ובבצלאל. שי אב ליובל, מעיין ועילי, מנהל את המפעלים שהקמנו בארץ ובעולם. ורן, מוסיקאי ואמן. אחת לשבועיים נפגשת כל המשפחה בביתנו בחדרה לארוחת שבת והשמחה רבה. המפגש הזה מאד חשוב לנו כמשפחה: מספרים חוויות וסיפורים והרבה צחוקים.