מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר חובש נולדתי בקריית עמל שבטבעון בשנת 1940.

אימי, בידה, נולדה בטבריה. יעקב, אבי וכל משפחתו ברחו מסוריה בשנת 192 . משפחתו של אבי עלו לארץ כשהיה בן עשרים וחמש והתגוררו בחיפה. אמי עבדה בחיפה ושם הכירה את אבי. הם התחתנו ובאו לגור בקריית עמל.

המשפחה של אבא שלי לא טסו לסוריה, מאז שעלו לישראל, מכיוון שזאת מדינת אויב. כשאבי גר בקריית עמל הוא עבד בנוטרים, שזו הייתה המשטרה בארץ ישראל לפני קום המדינה. לאחר שאבי עזב את הנוטרים, הוא עבד בסלילת כבישים, ובתקופה זו, בשנת 1937 בערך החלו לסלול את הכביש בין חיפה לקריית עמל. לאחר מכן הקימו את מדינת ישראל, וגרנו בקריית טבעון. לאחר מכן אבא שלי עבד בתנובה בחלוקת חלב, ובכל בוקר הוא  קיבל את החלב, וחילק לכדים. כשהוא רכוב על חמור ועגלה עבר מבית לבית, חילק כדי חלב וכך התפרנס.

בתקופת ילדותי בקריית עמל, כיום היא נקראת "קריית טבעון", לאחר שאיחדו את הקריות, נהגנו לשחק במשחקים כגון קלאס, חמש אבנים ומחבואים. בשכונה שבה גדלתי, התגוררו לידי חברותיי, אשר למדו עימי בגן ובבית הספר. בשעות הפנאי, נהגתי לרקום, לסרוג ולרקוד.

כשהייתי בת שמונה התחילה" מלחמת השחרור", בה נלחמה ישראל נגד מדינות ערב השכנות. בזמן המלחמה פחדתי מאוד, בעיקר בלילות. בלילה היו מכסים את החלונות, ואנשים מבחוץ היו דופקים על החלונות כדי שנכבה את החשמל בבית. פחדתי מאוד לצאת החוצה ולשחק בחצר, להיפגש עם חברותיי ולטייל בשכונה, מכיוון שהתנהלה מלחמה בחוץ. התחלתי לרקום ולסרוג יחד עם חברתי הטובה. הסריגה והרקמה מאוד עזרו לי והרגיעו אותי.

כאשר בגרתי, עבדתי במשרד הנהלת חשבונות.

הכרתי את בעלי (דני חובש) בקריית עמל דרך חברים. בעלי לעתיד ואני היינו שכנים ולא ידענו זאת. החתונה שלנו התקיימה בחיפה, בתאריך 8.11.1960.

בשנת 1962 עברנו להתגורר בכפר ברוך, בעמק יזרעאל. בשנה זו, ילדתי את בתי הבכורה, ובשנת 1964 ילדתי את בנותיי התאומות. בשנת 1967 ילדתי את בתי הרביעית. גרנו בדירה קטנה של  שני חדרים עד שבנינו את ביתנו בכפר ברוך ובשנת 1977 נולד בני הקטן, אביה של אלה. בכפר ברוך גרנו במשק ועבדנו בו. התפרנסנו מעט מהמשק, אך לא הייתה הרבה עבודה. דני , בעלי, עבד בנוסף על עבודתו במשק -בחברת חשמל.

גלגולו של חפץ

החפץ הוא מסחטת הדרים אשר קיבלתי מאמי. זוהי מסחטה מלפני מאה שנה העשויה מזכוכית. מסחטה זו היא חפץ מאוד מיוחד למשפחתי, ועוברת מדור לדור. אמי, בידה, קנתה את המסחטה, כדי להכין לאחי הבכור פירות כשהיה תינוק ( פעם לא היה מיקסר). כשהתחתנתי אמי נתנה לי את המסחטה, כדי להכין לבתי הבכורה פירות. כאשר בני הקטן (אביה של אלה) התחתן העברתי לו את המסחטה. ועד עצם היום הזה המסחטה אצל בני הקטן , ואולי המסחטה תעבור לאלה נכדתי.

המסחטה שקבלתי מאמי

הזווית האישית

אלה: הסיפורים שסבתי סיפרה לי היו מאוד מעניינים. התרגשתי לשמוע את סיפור ילדותה ומשפחתה, התהליך שהם עברו משמעותי מאוד. סבתי הייתה ילדה כאשר הוקמה מדינת ישראל, וחוותה גם את מלחמת השחרור. אני גאה בה שהיא התגברה על פחדיה, באמצעות סריגה ורקימה ומצאה דרך להירגע בזמן המלחמה. בנוסף, לא ידעתי שסבתי, בדיוק כמוני, שיחקה קלאס, חמש אבנים ומחבואים.

אחד המסרים החשובים שאני לוקחת מסיפוריה של סבתי הוא שגם אם קשה לא מוותרים, מתמודדים עם קושי. ומחפשים דרך שתעזור בזמנים קשים, בדיוק כפי שעשתה סבתא בזמן המלחמה. אני מאוד שמחה שעוד אנשים יוכלו להכיר את סיפוריה של סבתי וללמוד עליהם.

סבתא אסתר: מאוד נהניתי לעבוד עם אלה, ולספר חוויות מהילדות שלי. כשסיפרתי נזכרתי ברגעים שעברתי, וכמה חשוב לא לוותר ולהיות חזקים. התכנית הזאת מזכירה לי את החיים שלי בקריית עמל, נהניתי להיזכר בהורים שלי ובמשפחה שלי, העבודה ביחד עם אלה הייתה מעניינת ומהנה.