מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי אוריאל ליברמן, אני פה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, כדי לספר על סבא שלי (מצד אימא), ועל חיו, סיפור העלייה שלו, והעבר שלו, נתחיל בנקודת ההתחלה….

סבא ליאון מספר:

"שמי ליאון זלטקין, נולדתי בשנת 1954 במינסק, בלארוס.

ההורים שלי, היו סטודנטים באקדמיה למוזיקה, שם הם הכירו. אבא שלי נולד בעיר בוריסוב ואמי נולדה בעיר גומל. אחרי מלחמת העולם השנייה, הם הגיעו לעיר הבירה של בלארוס, מינסק. העיר הייתה הרוסה אחרי המלחמה, אבל הם החליטו גם לעבוד וגם ללמוד. לפני שהם סיימו לימודים באקדמיה שניהם היו מוכרים בין המוזיקאים והאמנים של המדינה. אמי הייתה סולנית של מקהלת רשות השידור* ואבי היה סולן וחצוצרן ראשי של תזמורת סימפונית בלארוס.

בילדותי מנגן בחצוצרה – בגיל 4, מאז הוא לא הפסיק לנגן

סיפורי הילדות והקריירה שלי

כמו כל הילדים עשיתי קריירה מגן חובה ועד בית ספר מיוחד למוזיקה, שם למדתי לנגן בפסנתר בתור מקצוע עתידי. אחרי סיום של בית הספר עברתי מבחנים והתקבלתי לאקדמייה למוזיקה. במקביל לכך התעניינתי מאוד *במוזיקה קלה ומגיל 16 הרכבנו להקה וניגנו בערבי ריקודים של צעירים בעיר. הייתי מאוד גאה בעצמי בפעם הראשונה שהבאתי הביתה כסף שהרווחתי בפעם הראשונה מהופעה שלי.

אחרי הלימודים באקדמיה, לפי החוק חייב הייתי להתגייס לצבא. לשמחתי בתזמורת צבאית ראשית של מדינת בלארוס היו חייבים מוזיקאים, חיילים סדירים וכך בחרו בי יחד עם עוד סטודנטים מהשכבה שלי, כולם מאקדמייה –  גייסו אותנו בתור המוזיקאים של תזמורת. ככה יצא "לימונדה מלימון, שקיבלתי לאכול כמעט שנתיים". הרמה הייתה מאוד גבוה וזה איפשר לי ניסיון עשיר בתחומים של המקצוע.

ההחלטה לעלות לישראל

לקראת שנות ה-90 התחלנו לחשוב על עזיבת ברית המועצות, הפעם זה היה ממש ברצינות. היו לנו ארבעה כיוונים, במקומות בהם חיכו לנו חברים וקרובי משפחה. היינו צריכים להחליט בין ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה או ישראל. החלטנו שיש רק מקום אחד שבו אנחנו נהיה יהודים ולא נצטרך להסתיר את זה, וזה גרם להחלטה לעלות לארץ ישראל.

ההחלטה לעלות לישראל לא הייתה קלה, בעיקר בגלל המקצוע שלנו. רוב הזמן התעסקתי בנגינה, בכתיבת עיבודים ובהוראה. לברץ, נאלצתי לעיתים, לעבוד בתחומים שלא ממש חלמתי להתעסק בהם, אבל תמיד ידעתי שאפשר לעבור הכל העיקר לעשות את זה יחד עם המשפחה, בשביל המשפחה. כל עבודה מכבדת אם אתה מכבד את העבודה ואת האנשים.

כיום אני מאוד מרוצה מזה שעלינו לישראל, אני ממשיך ללמד ילדים מוזיקה, גם בקונסרבטוריון בתור מורה לפסנתר וגם במעון של חסות הנוער, אני עובד בשני בתי ספר למוזיקה ונותן שיעורים פרטיים".

הזוית האישית

אוריאל: אני מאוד נהנתי מהשיחות עם סבא שלי ולדעת דברים חדשים עליו, במיוחד אחרי שלא ראיתי אותו מספר חודשים, בגלל מגפת הקורונה.

ליאון: היה מחמם לב לדעת, שהנכד שלי בחר בי לעבודה, נהנתי במידה רבה מאוד.