מאגר סיפורי מורשת

שמי אור וטרו, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לשתף את סבא וסבתא שלי, רחל, מהם שמעתי סיפורים מעניינים. משיחותי איתם  בחרתי להעלות חלק מסיפורי הזיכרונות.

סבתא רחל מעוז מספרת 

"אמי, (סבתא רבתא של אור), הייתה בחודשי הריונה האחרונים. אבי, (סבא רבא של אור), ראה שהערבים כבר קרובים לעין ורד, רתם את העגלה לשתי פרדות ועזר לאמי לעלות על העגלה. הוא נתן את המושכות, בידי אחי עמוס, בן השש עשרה וזרז אותו להגיע לתל מונד, עד יעבור זעם. שעות לאחר מכן, בחלוף הסכנה, בא ברגל והחזיר את כולנו הביתה, למושב.

לימים, הגיעה שעתה של אמי ללדת, הקרבות נמשכו ביתר עוז. אמי הצליחה ללכת בואדי, עד הדרך הראשית ומשם, עלתה על משאית והגיעה לבית החולים. אחי הגדול, גדעון, שהיה בן עשרים ואחת! בא לראות את אחותו (אותי), שזה עתה נולדה (אחרי שני בנים גדולים). האחיות סרבו להכניסו והוא בשבריר של רגע, החליט להערים עליהן ואמר: ״אני האבא, באתי לראות את חשובה!"

רחוב המעיין, עין ורד – בית ילדותה של סבתא

סבתא רחל מספרת על החולצה כחולה

"גדלתי בתקופה מאתגרת, של 'אחרי מלחמת השחרור'. הורים שעמלו קשה במשק וגם נאלצו לשמור ולהגן על הישובים, מפני הפורעים הערבים, שלא יכלו להשלים עם הקמתה של מדינת ישראל. אנחנו, הילדים, עזרנו במשק והצטרפנו באהבה ובגאווה, לתנועת הנוער העובד. ראינו בתנועה, המשך לרגשות הציוניים של הורינו. המדריכים, היו גם בני המושבים, שראו בכך שליחות. החולצה הכחולה, עם השרוך האדום, נלבשה בגאווה גדולה. ה״פעולות״ נערכו בנוכחות כולם, כמו כן היציאה למחנות. הלימודים, העזרה במשק, התנועה והחברים היו עיקר הוויתינו. אין ספק, חיים מלאים, רבי תוכן ומאושרים".

סבתא רחל הייתה מורה, במעון בית הנער, פנימיה של החינוך המיוחד, לנערים, שמסיבות שונות, הוצאו מביתם והוכנסו למעון. היא מספרת בהתרגשות על עבודתה ועיסוקה כמורה:

"עשרים וחמש שנים, עבדתי כמורה של הכיתה הגבוהה במעון. עבודה מאתגרת, לא קלה ומאוד מעניינת. הקשר עמם היה הדוק גם לאחר שעות הלימוד, אחר הצהריים המשכתי להיות חלק מחייהם בפנימייה. במשך הזמן, הנערים הפכו להיות חלק ממשפחתי, ביקרו לעיתים קרובות בביתי. לא פעם, ביקרתי בביתם, נסעתי לבקרם בכל קצווי הארץ. בפנימיה, לא פעם התלוויתי לטיולים ארוכים, חוגים, ארוחות משותפות וגם בעיסוקיהם השונים בבתי המלאכה, בחקלאות ובחוגים שונים.

חלק מהנערים נשארו בקשר איתי במשך זמן רב, אפילו שנים רבות ויש כאלה שעד היום בקשר. אהבתי מאוד את עיסוקי עם הילדים בפנימיה.

סבא מיכה מעוז

סבא מיכה נולד בעיר נתניה והיה חבר בתנועת הנוער הצופים. עם סיום לימודיו בכתה יב' התגייס לחל האוויר והיה מכונאי מטוסים בבית ספר לטיסה עד למועד סיום שירותו הצבאי.

כמו סבתא רחל, גם סבא מיכה נולד בשנת 1948. שניהם נולדו באותה שנה בישראל. היא נולדה בעין ורד וסבא נולד בעיר תל אביב תל אביב. סבא סיפר לי כיצד הוא הכיר את רחל מילשטיין, שהפכה לרחל מעוז. הכל התחיל בשנת 1976 אז פגש מיכה את סבתא רחל על שפת הים בנתניה. הוא היה כבר אחרי השירות הצבאי ולאחר שנת חברות בערך הם התחתנו. לאחר נישואיהם, הם עברו לגור במושב עין ורד וחייו חיים מאושרים.

סבא מספר: "במהלך השנים, נולדו לנו שלושה ילדים: בהתחלה, נולדה שרון, אחר כך נולד אסף ומורן בתנו, אימא שלך. אתה, אור, נולדת למשפחת וטרו כאח הקטן לאחיך: אביב ואלה".

סבא וסבתא בנו את ביתם בעין ורד, סבא מספר: "כמו שהזכירה סבתא רחל, את המשק החקלאי בעין ורד קיבלנו מהוריה של סבתא רחל, סבא רבא וסבתא רבתא שלך. התחלנו לטפח אותו ככל שיכולנו, גידלנו פרדסים של פרי הדר. גידלנו פרחים מסוגים שונים:כמו ציפורן ננסית ופרחי שעווה ועוד פרחים מסוגים שונים".

סבא מיכה, היה חקלאי במשק ובין היתר עסק בהתנדבות בענפי ספורט שונים כמו כדורסל, כדור יד. סבא שלי היה מורה מוערך בקרב הילדים, הוא התנדב בבתי הספר "הדר השרון" ו"בין ההדרים", כל השנים עד שפרש, מפאת גילו.

הזוית האישית

סבא מיכה וסבתא רחל: נהננו מהעבודה המשותפת עם הנכד שלנו אור.

אור: אני נהנתי מאוד לשמוע את זיכרונותיהם. אני מאחל לכולם להינות כמוני, שיהיה כיף לכולכם.