מאגר סיפורי מורשת

דליה דרחי נולדה בשנת 1951 בגני תקווה. להוריה ציפורה ושלום גדסי, שעלו מתימן בשנת 1948 למחנה עין שמר. בשנת 1949 הם הגיעו לשיכון היובל, לימים גני תקווה.

דליה נולדה בבית חולים השרון. הוריה קיוו לבן ולא מצאו לה שם. אחת האחיות סיפרה לאימא שלה על פרח שקראו לו דליה, וכך קראו לה. באותה העת היו לדליה ארבע אחיות והיו עוד שני ילדים להריה, שנפטרו בתימן. היא  נולדה וגדלה בגני תקווה בשנת 1951, כשגני תקווה עדיין לא הייתה רשות מקומית ונקראה אז שיכון היובל. רק בשנת 1953, כשדליה הייתה בת שנתיים הפך היישוב למועצה מקומית באופן רשמי.

היא גדלה באחד מהצריפים השוודים שהיו ביישוב. דליה מספרת שלא היו כבישים סלולים, רק חול ואולי כורכר. בתקופה זו הייתה נהוגה במדינת ישראל מדיניות הצנע וחולקו להם תלושי מזון, כל משפחה קבלה תלושים לפי מספר הנפשות לקבלת המזון הבסיסי. הם היו מבשלים בטאבון. מיטותיהם היו מורכבות מברזלים ומזרון דק והיו להם שמיכות צמר בעבודת יד. הבגדים שלבשו עברו מאח אחד לקטן ממנו.

משפחתה של דליה הייתה בין התושבים הראשונים שהגיעו ליישוב, הם קבלו שטח של 2 דונם, כיוון שהם היו משפחה מרובת ילדים וגם הסבתא גרה עמם. היא גדלה בצריף עם גינה. בגינה הם גידלו את התצרוכת החקלאית שהזדקקו לה, ירקות ופירות. היו להם עצי פרי לרבות שזיף, אפרסק, אבוקדו, מנגו, גויאבה, תות. הייתה להם גם גינת ירק בה היו מגדלים עגבניות, תרד, פרחי ורדים וקנה סוכר. הם גידלו גם עזים ותרנגולות. התרנגולות סיפקו להם ביצים ואוכל, את הגדייה שהייתה להם הם טיפחו והגדי נשמר למאכל בחגים. אימא של דליה הייתה יוצאת לקטוף את הפירות והירקות שנשארו להם והולכת למכור אותם בשוק. אביה היה מחלק ורדים בימי שישי ואחותה הייתה מכינה מעלי הורדים ריבות ומיצים. שכניהם התורכים היו קונים מהם תרד כדי להכין בורקס. היא ואחיותיה ידעו למדו שכדי לקבל צריך לתרום ולכן כשרצו למשל ללכת לסרט הן היו עובדות בגינה וחופרות ערוגות כדי לקבל 5 גרוש, התעריף של כרטיס לסרט.

 דליה בילדותה בחצר הבית בגני תקווה

דליה סיפרה שלמשפחתה היה פטיפון ותקליטים, ואנשים היו באים לרקוד אצלם בערבים. היא הייתה חברה גם בתנועת הנוער העובד והלומד, שם היא השתתפה בפעילויות, היא זוכרת את פעילות הא"ש לילה, בו יוצאים בערב עם חברי התנועה ולפי כוכבי הצפון היו מגיעים לנקודת ציון, שם הדליקו מדורה ושיחקו במשחקי חברה. דליה סיפרה שבילדותה, לא הרגישו פערי מעמדות, כולם היו כאחד האדם.

היא הייתה בגן הילדים של הגננות בלה וצביה. בית הספר של גני תקווה היה ממוקם ברחוב הרי יהודה, בית הספר הממלכתי הדתי בו למדה עדיין קיים היום ביישוב ונקרא בית ספר אריאל. היא למדה בבית הספר בנוסף למקצועות הרגילים גם נגרות, מלאכה, חקלאות, לנגן על כינור וכלכלת בית – מקצועות שהיום אין בבית הספר.

דליה מספרת כי כולם היו משחקים יחדיו: מחניים, קלאס, ארץ, טלפון שבור, הקרוסלה. היא וחבריה היו נפגשים ליד קולנוע רחל.

תקופת מלחמת ששת הימים

בתיכון עברה ללמוד בבית הספר החקלאי בעין כרם, ירושלים. דליה מתארת את התקופה בתיכון כתקופה היפה בחייה. הם למדו בין היתר פיזיקה, ביולוגיה, כימיה וחקלאות. כיוון שזה היה בית ספר חקלאי, אף הייתה לה בגרות בחקלאות. בשנה השנייה שלה שם, פרצה מלחמת ששת הימים. דליה לא יכלה להישאר בפנימייה כיוון שהפנימייה הייתה ממוקמת מאחורי הר בו היו חצובות מנהרות בהן מצבורי דלק ונשק. היו פגזים שנפלו בפנימייה ולאחר נפילת הפגזים, שלחו את כל התלמידים לביתם. דליה חזרה לביתה בגני תקווה ועזרה להוריה לבנות מקלט באדמה.

בבית הספר החקלאי בעין כרם

בבאר אורה בפעילות הגדנ"ע

מלחמת ששת הימים הסתיימה בניצחון גדול ובאיחוד ירושלים, לאחר המלחמה היא וחבריה ביקרו בירושלים המזרחית. היו במסגד אל אקצה, כיפת הסלע, הר הבית. באותן שנים הקשר בין דליה לחבריה בגני תקווה התנתק מעט, כיוון שהם היו בבית ספר אחר והיא למדה בירושלים.

ביקור בירושלים לאחר מלחמת ששת הימים 

השירות הצבאי בחיל הים

דליה סיימה את לימודיה וחזרה לגני תקווה ולתקופה קצרה עבדה, עד למועד הגיוס, בטיפול בילד. לאחר כמה חודשים התגייסה לחיל הים. היא הייתה אחת מבנות הראשונות ששירתו שם. היא שירתה במשך שנה ושמונה חודשים.

בתקופת השירות הצבאי

במהלך שירותה הגיעו ארצה ספינות הטילים הראשונות מצרפת. לאחר הטירונות היא עברה קורס קשריות ואז הגיעה למרכזיה בבא"ח 7. היא סיפרה כי הם ביצעו את עבודתם בצורה אחראית ורצינית, אך לפעמים היו עושים מעשי קונדס ועובדים על אנשים. הם היו מחברים שני אנשים על קו הטלפון והם לא היו מבינים אחד את השני. דליה וחבריה היו מתפקעים מצחוק. לבנים ששירתו איתה לא היו טלפונים אז הן דאגו להם לקווים טלפונים, כדי לדבר עם משפחותיהם וחברותיהם.

 סיום ההטירונות בצבא

בהמשך השירות הפכה לצפתי"ת – תפקיד בו הייתה מקבלת מידע מודיעיני ומעבירה אותו לכל הספינות. אחר כך שירתה תחת פיקודו של קצין המבצעים והייתה מאשרת לספינות לעגון. דליה מספרת כי הייתה מאושרת בחיל הים ומאוד נהנתה מהשירות הצבאי שלה.

לאחר שירותה בצבא המשיכה לימודיה בהדרכת נוער בבית ברל. היא הייתה אמורה להתחיל בעבודת הדרכת הנוער, אך באותה עת החלה מלחמת יום הכיפורים. רוב הבנים שלמדו איתה התגייסו לצבא. במלחמה זו שניים מבני המחזור שלה נפלו בקרבות. אחד מהם היה חבר מאוד טוב שלה. לאחר המלחמה היא סיימה את ההכשרה שלה והחלה להדריך נוער בכפר גבירול, לאחר מכן בשכונת התקווה ואז בפתח תקווה.

נישואים – דליה וציון

בעלה של אחותה של דליה הוא דוד של ציון. באחד הימים, דליה השתתפה בחתונה של בת דודה שלה, ציון כקרוב משפחה גם היה באירוע זה ושם נפגשו. גם לאחר האירוע, ציון המשיך ללכת אחרי דליה עד תחנת האוטובוס לביתה וניסה להתחיל איתה. היא סיפרה כי באותה העת, ציון היה עדיין חייל והיא הייתה בשנה האחרונה של לימודיה בתיכון. היא סיפרה שבאותו הזמן זה לא היה מתאים, כי היו לה את החברים מהתיכון שלה.

עברה שנה, ושוב היה אירוע משפחתי – מסיבת ברית המילה של בן אחותה ושם נפגשו שוב. במסיבה ביקשו מהם לעזור ולהביא ספסלים – הם עזרו, דברו ומאז הם התחברו והפכו לחברים עד לסוף השירות הצבאי של ציון.

חגיגות החינה לפני החתונה

דליה וציון התחתנו כשהיא הייתה בת 23. לאחר מכן נולדה להם הבת הבכורה ליאת. באותה העת היא הפסיקה עבודתה בהדרכת הנוער ובחרה להישאר עם ילדתה בבית, כי היה לה קשה לצאת בערבים להדריך ולהשאיר את הילדה. היא החלה לעבוד כמזכירה במשרד החינוך עד הריונה השני, עם בתה נטע. לאחר מכן עברה לתל אביב  ועבדה בשי"ל (שירות ייעוץ לאזרח).

ביום הנישואים של דליה וציון

בין לבין המשיכה דליה, תמיד ללמוד להנאתה בתחומי עניין שונים: קורסים במחשבים, הרצאות שעניינו אותה ועוד. בהריונה השלישי הם עברו לגור בפתח תקווה, שם נולד בנם השלישי, ראם. הם גרו בפתח תקווה שש שנים, וכשהייתה להם הזדמנות לחזור לגני תקווה, הם לקחו אותה. עם חזרתם לגני תקווה היא התחילה לעבוד בגני ילדים שם עבדה כל השנים עד שהגיעה לפנסיה.

בטיול עם צוות מורי  בית הספר אריאל – ביה"ס בו עבדתי

התנדבות בגני תקווה

במהלך השנים התנדבה דליה, באגודה למלחמה בסרטן. היא הייתה הולכת להתרמות וגם לבקר ולתמוך באנשים שחלו במחלה. היא התנדבה גם בתוכנית "ידיד לחינוך" – תכנית בה אנשי חינוך, פנסיונרים, מגיעים לבתי הספר ועוזרים לתלמידים במקצועות שונים.

בחמש השנים האחרונות, מאז שנפתחה כתת הותיקים בתיכון מית"ר שבגני תקווה, דליה לומדת בכיתה לאזרחים ותיקים של היישוב. בשנים הראשונות העבירו שם קורסים במחשבים, אנגלית ועוד, בכל שנה מקבלים תכנית לימודים שנתית מעניינת הכוללת הרצאות של בעלי מקצוע ומומחים, יש סיורים לימודיים משותפים והעשרה רבה.  היא מספרת כי השנה היו להם יותר הרצאות בנושאים שונים, על הזיכרון, על משוררים וסופרים דרך יצירותיהם, רפואה, יוגה וכו'.

לדליה יש שלושה נכדים: שחר, בר ושקד. היא מאושרת ונהנית מנכדיה ומאוד אוהבת לגור ולחיות בגני תקווה.

משפחתה של דליה

הזוית האישית

תמר נהרי: אני מכירה את דליה מאז שהייתי ילדה. היא הייתה סייעת בצהרון שהייתי בו ואני זוכרת שמאוד התחברנו. לאחרונה פגשתי אותה שוב. באחד מהביקורים שלי במועדון ביתנו החדש, בדרך המשי, במסגרת תוכנית הקשר הרב הדורי, כאשר ראיינתי אזרחית ותיקה אחרת. נפגשנו שם וההתרגשות של שתינו הייתה רבה. אמרתי לעצמי שאני חייבת לתעד גם את סיפור חייה. חוויות חייה הפתיעו אותי מאוד ושאבתי מהן המון השראה. אני מאחלת לדליה חיים מאושרים, בריאות והצלחה.

דליה דרחי: תמר יקרה, נעמה לי העבודה איתך מאוד, היית יסודית ולקחת את עבודתך ברצינות רבה. אני רוצה לאחל לך שתמשיכי את לימודיך באותה רצינות ותצליחי ותעמדי בכל האתגרים, אוהבת אותך מאוד!