מאגר סיפורי מורשת

שמי נעה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את חייו של סבי במאגר המורשת. שמו של סבא שלי הוא שאול יעקב ברוך, הוא נקרא כך על שם סבו שאול שהיה נשוי לרעייתו חביבה. אמו, שהיא סבתה רבתא שלי, רג'ינה, ובעלה עזיז רצו מאוד לקרוא לילדיה על שם שלושת האבות של העם היהודי – אברהם (אחיו הגדול של סבי) יצחק (האח האמצעי של סבי) שאול, ויעקב.

כל הסבים והסבתות של סבי התגוררו במאה הקודמת ולפניה בעיראק. סבי נולד בעיראק וכשהיה בן חודשיים בלבד, בשנת 1951, משפחתו עלתה לארץ ישראל.

למרות שנולד בעיראק סבי אוהב תמיד להתהדר בארץ ישראל ומצהיר: "נולדתי בארץ ישראל". הוא נולד בכ"ב באדר, תשי"א, 28 בפברואר, 1951. הם היו תשעה ילדים במשפחה, שלושה בנים ושש בנות. סבא מספר: "היה לי בית חם ומשפחתי, המאכלים של אימא רג'ינה היו מהטובים ביותר! אני זוכר את הטעם הנפלא של הקובה והאורז – אלה המאכלים שלנו!"

כשהיה קטן, סבא למד לנגן בגיטרה ואהב לשיר את השירים מבית באווירה מזרחית – ערבית ואחר כך גם פיוטים של חגי ישראל והמסורת היהודית. הוא אהב מאוד לשמוע את שיריו של הזמר ג'ו עמאר הידוע שעלה ממרוקו. אהב לקרוא ספרים, ביניהם את 11 כומתות ירוקות בדין של משמר הגבול.

אמו של סבי, רג'ינה, עבדה בכרמים, קטפה ענבים וגידלה את ילדיה. היא הכינה בכל שישי חמין לשבת. את הטעם לא שוכחים, מגלה סבי בחיוך. בגיל 15 עבד סבי בשל המצב בכלכלי במספר עבודות במקביל, בהן גם בשוק, הכל על מנת לעזור למשפחה בבית. אביו היה רב, לימד את ילדיו תורה. הם גרו בזיכרון יעקב ובהמשך עברו לירושלים הנכספת, בשכונת גבעת שאול, בה חגג בהמשך גם את בר המצווה שלו והנחת התפילין. הוא למד ביסודי בבית ספר נחשון בכניסה לירושלים ולאחר מכן בתיכון באורט. בילדותו אהב לשחק בגולות, לקרוא וללמוד תורה.

סבא התגייס לצבא בשנת 1968, שנה אחרי מלחמת ששת הימים שבה נכבשה מחדש ירושלים. הוא שימש כנהג טנק.

בשנת 1973, במלחמת יום הכיפורים, כשהיה בן 22, פגש לראשונה את סבתא זהבה בהיותה בת 21. ב – 1975 הם התחתנו בירושלים. הם גרו במשך שנה בשכונת הבוכרים ליד גאולה ואז עברו לשכונת קרית משה בסמוך לישיבת מרכז הרב מעוז הציונות הדתית.

דודה שלי כרמית, הבת הבכורה, נולדה בשנת 1977. חודש בלבד לאחר לידתה הוזעק סבי למילואים למשך חודש מבלי שהספיק לראות את בתו הקטנה שזה עתה נולדה. שנה לאחר מכן נולד עוזי, אחר כך חזקי (על שם אח של סבתי שנהרג במלחמת ההתשה בזמן שהתנדב לעשות את הפסח עם חיילים) בשנת 1981 נולדה אמי רויטל וב-1986 נולד בן הזקונים אלירן.

סבא במהלך חייו עבד כנהג אוטובוס בחברת אגד שבה היה חבר וסבתא זהבה, רעייתו, עבדה עשרות שנים עד יציאתה לגימלאות – במוסד לביטוח הלאומי במחלקות השונות. בזמן ששירתה אמי רויטל שירות לאומי בבית הנשיא, התמנה סבי שאול כאחד ממתפללי בית הכנסת של בית הנשיא, בחירה נדירה – נבחרו רק עשרה בלבד שהשלימו מניין בבית הנשיא, דבר שחייב אותו להגיע באופן קבוע כל יום לתפילת שחרית. ועל כך גם קיבל תעודת הוקרה.

באגד כאמור עבד כ-28 שנים, מתוכן שבע שנים בקו 1 לכותל המערבי, דבר שנתן סיפוק מאוד גדול לסבי והרגיש לו שאפילו כנהג אוטובוס השליחות שלו גדולה מאוד.

באותן שנים לא היו כרטיסי רב קו ותשלום דרך הסלולאר, אלא הנוסעים היו משלמים במזומן או באמצעות כרטיסיות.

הנהג היה מחזיר לנוסעים כרטיס נייר עם חותמת אגד, כמו כרטיס נסיעה. מה שהכביד מאוד על תפקידי הנהג, לא רק לנהוג, אלא לטפל גם בנוסעים! סבי במהלך השנים זכה בתעודות הצטיינות רבות בשל יחסו הטוב לאנשים, הסבלנות והבטיחות. אנשים מספרים שהיה הנהג הטוב מכולם! כשילדיו היו הולכים לטיולים עם בית הספר, הוא שימש כמדריך הטיולים שלהם וגם כמובן הנהג. אחד הדברים שחשב עליהם היה להגן על האידיאולוגיה של נהגי האוטובוס הדתיים ולאפשר להם פעילויות מותאמות, ולכן הקים את ועדת התרבות לחברי אגד הדתיים והמסורתיים, מה שלא היה לפני כן. כיום זה התרחב לכל הארץ.

הזדמן לסבי, בהיותו נהג, להסיע חיילים באוטובוס מרמת הגולן לירושלים. פעם נוספת, הסיע חיילים מלבנון במלחמת 73. סבי מספר כי באותה מלחמה, מלחמת יום כיפור, זכה להקפיץ צנחנים עם קיטבגים מיריחו לגדות התעלה. כשהגיע לשם התברר כי היה צורך שהם יגיעו במהירות לצד השני של התעלה, אז חיל ההנדסה אילתרו במהירות גשר עץ לצד השני על מנת שסבא יעבור עם האוטובוס המלא בחיילים לצד השני. האוטובוס הטלטל ונע מצד לצד אך לבסוף הגיעו בביטחה לצד השני.

שלוש פעמים היה סבא בתעלה: כשרק התגייס לצבא, הכינו אותם לקראת המלחמה ולכן לקחו אותם כטירונים לתעלה על מנת למלא שקי חול לשים בבונקרים. פעם שנייה כשהסיע את הצנחנים במלחמה ופעם שלישית בדרך כשהוזעק על ידי אנשיו של אריאל שרון המנוח לסייע ללוחמים מול המצרים.

סיפור יפה שהוא מספר על שירותו הצבאי הוא כשהיה ש"ג (שומר גדר, השומר בשער הבסיס), הגיע לפתע אידי אמין (נשיא אוגנדה), הצדיע לסבא שלי והוא הצדיע לו חזרה. אמין התעניין בשלום סבא והוא הכניס אותו למפקדה. סבא זכה להכניס את אידי אמין, נשיא אוגנדה, למפקדה!

סבא, כנהג אגד, בוודאי נסע ברחבי ארץ ישראל, אך אהב גם לטייל בעולם. במסגרת הטיולים, נסע הרבה עם המשפחה וגם לבד.

סבא בטיוליו ברחבי העולם

הזוית האישית

סבא שאול: התוכנית איפשרה לי לשבת עם נכדתי, נעה, ולזכות בזמן איכות איתה. לספר לה סיפורים שרק היא התוודעה אליהם. הצלחנו להעשיר אחד את השני.

נעה הנכדה המתעדת: הייתה לי חוויה מעשירה על העבר של סבי, לראיין ולשמוע את סיפור חייו. בצורה זו זכיתי לראות אותו מנקודת מבט אחרת. קיבלתי העצמה מהעשייה והפעילות שלו למען המדינה ולמען הזולת.