מאגר סיפורי מורשת

״נדיבות אמיתית היא כאשר אתה נותן את כולך ומרגיש שזה לא עלה לך בדבר״- סימון דה- בובואר.

קוראים לי נדיה.

נולדתי בבגדד בשנת 1934 וכבר כשהייתי בת שלושה חודשים עלינו לארץ. ההורים שלי, שמם ג'ורג'יה ואברהם כהן והם שניהם נולדו בעיראק.

כאשר עלינו לארץ, הגענו ישירות לתל אביב ושם התחלנו להקים את ביתנו. אני גרה בתל אביב עד היום, בבית בו נולדו רוב ילדיי. אני דוברת שתי שפות, ערבית ועברית.

מקצוע ועיסוק

למדתי תפירה בגיל צעיר מאוד ועבדתי אצל המעצבת הכי טוב אז בזמנו בתל אביב, ששמה לולה בר. אצלה התלבשו נשות השמנא והסלתא של העיר. הצטיינתי בתפירה, ובעיקר בתפירה של חליפות, ג'קטים וחצאיות. כשעזבתי את מקום העבודה בסטודיו של לולה, התחלתי לעבוד באופן פרטי בבית. שם תפרתי מהבוקר עד הלילה – שמלות, חולצות, ג'קטים, מכנסיים, שמלות כלה, שמלות ערב.

התפירה הייתה עבורי מקור פרנסה חשוב לכלכלת הבית אבל גם מקור של יצירה ואמנות. עד היום אני מייעצת לתופרות צעירות ומעניקה מהידע הרב שצברתי בכל שנות הקריירה שלי.

היכרות, נישואים ובניית משפחה

המשפחה שלי גרה בתל אביב, ואז היה נהוג להשכיר חדר כדי לעזור בפרנסה המשפחתית. אימא שלי השכירה חדר לבחור בשם אהרון, ניצול שואה שעלה לארץ בגיל 13. שמה החלה האהבה והפכנו להיות זוג. התחתנו וכעבור עשרה חודשים נולדה בתי הבכורה ענת, שנתיים לאחר מכן נולד בני ארז, ואחריו נולדו בנותיי מירב, מיכל ומאיה. יש לי שבעה נכדים ברוך השם. אנחנו נוהגים לחגוג את חגי ישראל ביחד, ערבי שבתות, וימי הולדת של כל בני המשפחה.

סיפורו של חפץ מיוחד שעובר במשפחה

כשאימא שלי, ג'ורג'יה, התארסה עם אבי אברהם, כנהוג אז בתקופה ההיא היא הביאה איתה נדוניה. בקרב החפצים היה שעון אחד מיוחד- שעון מזהב לבן 21 קראט, משובץ כולו ביהלומים. שעון זה ניתן לי בירושה מאמי. השעון הזה היה בכל החתונות, האירועים, הבריתות, בר המצוות המשפחתיים וימשיך להישאר במשפחה בעתיד. לשעון הזה יש משמעות גדולה בעיני ובעיניי הילדים שלי. כיום השעון ניתן בירושה, על פי בקשת אמי, לבתי הבכורה ענת.

השעון המשפחתי שעובר בירושה

יציאה לגמלאות וחוויותי היום

היום אני מתחילה את יומי בשבע בבוקר בקריאת פרקי תהילים. לאחר מכן אני יוצאת לאיסוף אוכל, מוצרי מזון, פירות, ירקות – כל מה שניתן לי כצדקה על ידי המרכולים באזור בו אני גרה. אני נותנת כצדקה למשפחות שלמות מעוטות יכולות, שידם אינה משגת לרכוש מוצרי מזון בסיסים למחייתם. פעילותי השגרתית הזאת ממלאת את ליבי בהרבה אושר ושמחה, לראות את האנשים עם דמעות בעיניים, יוצאים מאושרים מביתי. בגילי שלי, חלומותיי הם לראות את כל נכדיי מקימים בית בישראל ואני כמובן שאשמח לראות את ילדיהם, הנינים שלי!

הזוית האישית

ליים קרבצ'וק: אני וסבתא שלי מאוד קרובות ותמיד היינו כך. שמחתי לכתוב עליה ולהציג לכולם את האדם המדהים שהיא. תמיד ידעתי שיש לה לב רחב. שהיא תורמת לעשרות משפחות ולמאות אנשים בשנה אך שמחתי לשמוע עוד סיפורים מהחיים הרחבים שלה. למשל, כשסבתא סיפרה על הסיפור שלה ושל סבא אהרון, אותו לא יצא לי להכיר, לא הפסקתי לחייך. נהניתי לבלות איתה עוד זמן ולהקשיב לסיפורים שלה וזכיתי ללמוד עליה הרבה יותר ממה שכבר ידעתי.