מאגר סיפורי מורשת

שמי ליה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי. הדמות שבחרתי לתעד במאגר המורשת היא דודתי מצד אמי. שמה טליה, בת 52, נשואה ללוי ולהם ילדה יחידה, אריאל, בת 17.

טליה נולדה בישראל וגדלה בבית ים עד גיל 17. הוריה התגרשו הם נאלצו לעזוב את העיר. בילדותה טליה הייתה ספורטאית מצטיינת, היא התעסקה בתחום אומנויות הלחימה. יש לה חגורה חומה בקארטה, הבחירה בעיסוק זה הייתה אמצעי להתמודד עם הפחדים שחוותה בילדותה.

את שירותה הצבאי העבירה בחיל חינוך ובמסגרת הצבאית התקשתה אך סיימה את שירותה, לפי דבריה כי כך היה צריך לעשות. בשנים האלה לטליה היה חבר שאהבה מאוד, הם עברו את גיל הנעורים בחויות טובות ובמגורים משותפים, אך בן זוגה לאחר שמונה שנות חברות יצא מהארון. דבר זה השפיע מאוד עליה והיא נעזרה באמי, אחותה הגדולה וגיסה (שנהרג מאוחר יותר) לצאת מהמשבר שטילטל את עולמה.

את שנות ה-20 עברה בתל אביב בדירות שכורות ועבדה בלילות כברמנית כדי לממן את לימודיה האקדמיים. במשך שבע שנים שקדה על לימודיה בתחום החינוך, למדה את התואר הראשון בסמינר לוינסקי ולאחר מכן את התואר השני באיניברסיטת בר אילן. השנים הללו זכורות לה עם כל הקושי כחוויה טובה שצמחה ממנה, היא התפתחה, הפכה לעצמאית וגילתה כוחות שלא ידעה עליהם קודם. טליה היא בת שניה מבין שלוש אחיות, היא מתארת את הקשר שלהן בקשר בלתי נפרד, עוגן, עוצמה, לטוב ולרע. ערכים אלה השפיעו עליה כשבנתה לעצמה את המשפחה האישית שלה. היא נשואה ללוי, קבלן בניין מזה 21 שנים. התא המשפחתי לדבריה הכי חשוב לה בחיים, כמו גם מערכות יחסים בתוך המשפחה המורכבת.

במשך 15 שנה הייתה מחנכת ומורה מקצועית ללשון והיסטוריה בחטיבה הבוגרת גבעת שמואל, היא מאוד אהבה את הקריירה החינוכית והיא אומרת "שמספיק אדם בוגר אחד שיאמין בך כדי שתצליח". על פ אמונתה זו כך היא פעלה. הקשרים עם תלמידיה היו עמוקים והם בקשר איתה עד היום. בנוסף לזה היא ניהלה פרוייקט של ילדי רווחה ושל נוער בסיכון בגבעת שמואל, זו הייתה השליחות שלה.

בשנת 2011 התגלה אצל טליה גידול סרטני מסוג לימפום בדרגה 4 , הרופאים נתנו לה 17% סיכוי חיות, טליה יצאה למסע למאבק חייה. עולמה קרס והיא פחדה מאוד על חייה, בעזרת צוות רפואי מהטוב ביותר בעולם עברה סדרת טיפולים, ניתוחים והשתלת מח עצם, דבר זה הציל את חייה. אלו היו שנים קשות מאוד מבחינה פיזית, נפשית, משפחתית. המצוקות היו גדולות, אך לאחר מכן טליה החלה בשיקום ולאט לאט בצעדים קטנים החזירה את השליטה לחייה, הפכה להיות האימא שרצתה לאריאל. המחלה גרמה לה להעריך את הדברים הקטנים, להודות בכל רגע נתון על מה שיש, להנות מצחוק בריא, אוכל טוב, אנשים שמחים.

בחיוך היא אומרת "שבכל משבר יש הזדמנות לצמיחה". גם אם אנחנו מרגישים שעולמנו חרב, צריך לזכור שהאור חודר גם לסדקים הכי גדולים. בשנים לאחר מחלתה התעמקה בנושא תזונה על פי הרמב"ם, בפסיכולוגיה חיובית ובלימודים שעוסקים בהעצמת הנפש, טליה נזכרת בשמה ומעדכנת אותי שלשם שלה יש כמה פירושים: בשפה היונית – משמעות טליה זו פריחה, בארמית- זה נער ונערה, ובתנ"ך- השם הוזכר כנקבה שהעללו לזבח.

לטליה יש תחביבים רבים: היא עוסקת ביוגה, מרבה לרקוד ריקודי בטן – איפה שאפשר לשמוח, אוהבת את האפייה והבישול, צועדת צעידות בחוף הים, אומרת שהספרט בריא לגוף ולנפש.

לטליה חשובה גמילות חסדים ונתינה לאחר. לפני עשר שנים היא ובעלה אימצו ילד אומנה בשם מתן שהפך לחלק מהמשפחה וגם היום, כשהוא בוגר, הם מלווים אותו לכל תהליכי החיים שלו.

הזוית האישית

ליה המתעדת: בחרתי לתעד את דודתי מכמה וכמה סיבות: את כל ילדותי הצעירה עברתי עם בתה אריאל, גדלנו כאחיות וטליה מתייחסת אלי כמו אל בת, יש לי זכרונות וחויות שילכו איתי לכל חיי, מעבר לזה טליה בעיני אישה ואדם טוב, אני מעריצה את הנדיבות שלה, את החוסן הנפשי שפיתחה למרות המשברים שעברה, את האופטימיות שבה, ובעיקר אני יודעת שמתי שאזדקק לה היא תעמוד לצידי ותייעץ לי, תתמוך בי ותאהב אותי ללא תנאי. היא אומרת כשאי מתנה עבורה ומילאתי לה חלל של ילדים נוספים שלא יכלה להביא לעולם.

דודתי טליה נהנתה מאוד לעשות איתי את התיעוד, מכיוון שעלו זיכרונות וחוויות ילדות שהיה נעים ומעניין להיזכר בהם, היא סיפרה לי גם דברים שלא ידעתי עליהם לפני התכנית, היה מהנה ממש.