מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי ראול מלכה. נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו בשנת 1955. להורים שלי קוראים שלמה וסוזן. יש לי אח ואחות: אברהם ופלורי. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בגיל שלוש. אני לא זוכר את הגירושים של ההורים שלי. אחותי גדלה אצל אמי ואחי ואני גדלנו אצל אבי.

אמי הייתה תופרת נעליים ואבי מנהל חשבונות. בימי חול אכלנו מרק, סלט ודגים, ובשבת אכלנו חמין. אני ממש אהבתי לאכול חמין. גרנו בשכונה יהודית, ממש אהבנו את השכונה שלנו, כי שם גרנו, שרנו, חגגנו ביחד את כל החגים בשנה והתפללנו יחד בבית הכנסת. הפגישות של היהודים היו במרכז העיר. היו לי הרבה חברים, שחקנו יחד בגולות וכדורגל, המשחק שהכי אהבתי לשחק היה כדורגל, ולכן זה ממש מרגש אותי לראות את הנכדים שלי משחקים בכדורגל. למדתי בבית ספר לליאוס. אהבתי ללמוד את כל המקצועות. הייתה משמעת חזקה מאוד בבית הספר. הינו עומדים בזוגות לפני הכניסה לכיתה כמו חיילים.

העונשים בבית ספרי היו מכות בידיים או ללכת לחדר המנהלת. לא הייתה תלבושת אחידה, הגענו עם הבגדים שלנו. היו לנו טיולים חינוכיים אבל אבי לא הסכים שאני אצא לטיולים עם כל כיתתי, מכיוון שהוא פחד שיקרה לי משהו. היו גם מסיבות ושוקי פורים שמאוד אהבתי. היה בבית הספר חדר אוכל, אכלתי הכל ולא הייתי מפונק, לא אכלנו ממתקים.

השתתפתי בתנועת נוער כמה ימים בשבוע, בתנועה היינו עובדים וגם היינו לומדים לחתוך קרשים בצורות יפות. שמענו מוסיקה מזרחית, רקדנו טוויסט, הזמר ששמענו לרוב היה הנרי קומוזן. אני כבר לא שומע את השירים שלו, כי אני כבר לא אוהב אותו. השירים שאהבנו בעיקר הם שירים צרפתים.

הגברים והנשים הכירו אחד את השניה כי עשינו מסיבות שבהם שרנו ורקדנו. אולם, הכרתי את אשתי בעבודה, שנה לפני החתונה. בין ההורים שלי לביני היו יחסים קשים, ומצד שני, יכולנו לדבר עם ההורים שלנו על השיעורים והעבודה שלנו, נהגנו לשבת עם ההורים, ללכת לבקר משפחה ולצאת איתם לטיולים.

עליתי לארץ עם אבי ואחי בשנת 1962. עלינו לארץ כי אהבנו את ארץ ישראל. אמי ואחותי (שכזכור גרו ביחד) נשארו במרוקו. אמי רצתה להפתיע בביקור אותי ואת אחי, אך בזמן שהיא טסה לישראל בכדי לראותנו, אנחנו כבר טסנו חזרה אל מרוקו. לאחר כמה שנים עברנו לצרפת, שם נולדו ארבעת ילדינו ולבסוף לאחר אחת עשרה שנים בגולה אני ואשתי עלינו לישראל בלי ילדינו הנשואים. כשראיתי את אמי הייתי המאושר באדם.

שלושה מתוך ארבעת ילדינו עלו לישראל במשך השנים וכיום אני סב מאושר שאוהב את נכדיו ושמח שאנו מתגוררים בארץ הקודש.

הזוית האישית

ג'סי: הרגשתי ממש קרובה לסבי במשך חצי שנה של עבודה וזה שימח אותי.

סבא ראול: אהבתי להתראיין אצל הנכדה המתוקה שלי.