מאגר סיפורי מורשת

נדודיו של אריק רוזנשטיין באירופה טרום מלחמת עולם שנייה ובעקבותיה

שמי אילן רוזנשטיין אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת כתת הותיקים בגני תקווה, יחד עם התלמיד אדם מחטיבת הביניים הראשונים. בחרתי תחילה לתעד את סיפורו של אבי אריק רוזנשטיין. סיפור שורשי משפחתי שישמר במאגר הסיפורים לדורות הבאים.

שורשי משפחתי

הסיפור שלי מתחיל בשנת 1883, עם סבי וסבתי מצד אבי, אריק. סבי יוסף רוזנשטיין וסבתי הלנה לבית שרייבר.

סבי יוסף ז"ל וסבתי הלנה לבית שרייבר ז"ל

סבי יוסף, נולד בהונגריה בשנת 1883. בגיל 18, בשנת 1921 עבר מהונגריה לאוסטריה. לצורך המעבר והקליטה באוסטריה, הוא נאלץ להוציא תעודת יושר מהרשויות ההונגריות

תעודת יושר של סבי יוסף

סבתא הלנה לבית שרייבר נולדה בצ'כיה בשנת 1885. סבתי עברה עם הוריה לאוסטריה לאינסברוק שבחבל טירול. (בירת המדינה טירול שבאוסטריה). שם הכירה את  סבי יוסף ולאחר תקופת חברות הם נישאו. במהלך השנים נולדו להם שלושה ילדים: פריץ, ג'ני ואבא שלי אריק.

מצורף מסמך מהנהלת מחוז טירול המעידה על תושבות לכל בני המשפחה משנת 1922

אבי אריק רוזנשטיין

אבי אריק, נולד באוסטריה, באינסבורק , בתאריך 27.12.1917. אריק היה הבן הצעיר במשפחה, צעיר מאחיו פריץ ואחותו ג'ני. כשאריק היה ילד קטן, בן תשע, אביו, יוסף נפטר ואמו נאלצה לעבוד קשה כמוכרת בחנות בגדים כדי לפרנס את שלושת הילדים.

תעודת לידה של אבי אריק

הקהילה היהודית באינסברוק (ראה במאגרי מידע מוזיאון אנו), הייתה קהילה מאוד מגובשת. הורגשה אנטישמיות שנבעה מהכנסייה. בבית הספר היה שיעור מיוחד, שעה אחת שעסקה בדת. אבי היה היהודי היחיד בכיתה והיה צריך לצאת מהכיתה בשיעור זה ולא להשתתף.

במסגרת הפעילות של הקהילה היהודית, הייתה מקהלה יהודית. אבי, השתתף במקהלה זו ולקח חלק בכל פעילויותיה והופעותיה. הופעת הלהקה היהודית ופועלה פורסמו בכתבה עיתון. המקהלה היהודית פעלה עד לשנת 1938, השנה בה פלשו הנאצים לאוסטריה.

מקהלת היהודים באינסברוק

 במסגרת מוסדות הקהילה היהודית באינסבורק היה גם מועדון ספורט בשם "הכח".  אבי היה חבר במועדון ספורט זה והשתתף שם בפעילויות בין היתר גם בסקי. מועדון הספורט "הכח" עדיין פעיל בקהילה היהודית בוינה.

תעודה סיום קורס הסקי בו השתתף אבי, אריק, במסגרת מועדון "הכח"

אבי למד עיצוב חלונות ראווה. תעודת הסיום של לימודים נשמרה. מעניין לראות את התעודה המהודרת של סיום הקורס.

תעודת סיום הלימודים של אבי, אריק, בתחום עיצוב חלונות ראווה

בעקבות השינויים הפוליטיים בגרמניה, האנטישמיות גברה גם באוסטריה. בתאריך 12 במרץ 1938, סופחה אוסטריה לגרמניה (אנשלוס).

"אחרי מלחמת-העולם הראשונה נעשתה אינסברוק מוקד ללאומניות פאן- גרמנית ולאנטישמיות. בשנות ה-20 ישבו בעיר 200 יהודים וב- 1934, כאשר נאסרה השחיטה הכשרה, מנתה הקהילה 317 נפש (%0.5 מכלל האוכלוסיה). בני הדור הצעיר נמשכו לציונות ואף יוצגו בוועד הקהילה. ד"ר אלימלך רימלט, לימים שר הדואר בישראל, שימש ברבנות בעיר עד 1938.

עם סיפוח אוסטריה לרייך השלישי (במארס 1938) הוחרמו פנקסי הקהילה והתחיל נישול היהודים מחיי הכלכלה. בסתיו אותה השנה פוזרה הקהילה. ב"ליל הבדולח" (10 בנובמבר) הותקפו כל בתי היהודים, בית-הכנסת ובית-העלמין חוללו. 18 יהודים נאסרו ושלושה מראשי הציבור נרצחו". (מתוך קהילת יהודי אינסבורק – מאגרי מידע מוזיאון אנו).

באחד הימים כשאבי עבד באחת החנויות ועיצב את חלון הראווה שלה, נכנס לחנות קצין נאצי ובמקום פיטר אותו מעבודתו ומסר בידיו את מכתב הפיטורין. במסמך נכתב שהוא נאלץ לעזוב את עבודתו עקב "שינויים פוליטיים". ואכן החיים באוסטריה הפכו להיות בלתי נסבלים ומפחידים עבור היהודים. לא הייתה עבודה, איש לא רצה להעסיקם, הם נרדפו ואירועי האנטישמיות הלכו גברו והתרחבו מיום ליום.

 מכתב הפיטורין, כביכול עקב התייעלות

המצב הלך והחמיר והמשפחה קיבלה החלטה למצוא דרכים ולהמלט מאוסטריה. הם הצליחו לקבל אישור יציאה מאוסטריה לכל מדינה אחרת באירופה.

אישור ממנהלת טירול לעזוב את אוסטריה לכל מדינה אחרת באירופה 

זה צו הגיוס לצבא האוסטרי שקיבל אבי בתקופת כניסת הנאצים לאוסטריה

בתמיכת אמו, הלנה, בגיל 20, הוא ברח אבי אריק לוינה. אמו ואחותו ברחו לדרום אמריקה ואחיו ברח לבלגיה. המשפחה במנוסתה מאימת הנאצים התפזרה – אחיו שברח לבלגיה הצליח לשרוד בזכותה של אשה נוצרייה שהסתירה אותו, לימים הקשרביניהם התהדק והם נישאו.

העלייה לישראל – בספינת המעפילים

בוינה אבי, אריק, פגש את שליח הסוכנות היהודית שתפקידו היה לעזור ליהודים להימלט מאימת הנאצים. לאחר מספר ימים, הושכרה אוניית משא קטנה ורעועה כשעל סיפונה עשרות מעפילים.

יעד המעפילים היה להגיע לפלסטינה, היא ארץ ישראל. המסע נמשך שבועיים, כיוון שבכל פעם שהאונייה ניסתה להתקרב לחוף, היא נאלצה לסגת שוב ושוב מאחר והבריטים שמרו על החופים ולא נתנו להם להתקרב.

באחד הלילות הוחלט שחייבים להוריד את המעפילים אל החוף, מאחר ובספינה כבר אזל המזון ומי השתייה – כך הוחלט שמורידים אותם אל החוף ויהי מה! כל אחד הורשה לקחת עמו תיק אחד בלבד. המעפילים הורדו למים בסירות קטנות. במרחק רב מהחוף, כדי שהחיילים הבריטיים לא יגלו אותם, הם נאלצו לרדת מהסירות הקטנות ולהמשיך את הדרך, בשחייה, בחשכה ובשקט. אבי סיפר לי שהוא שחה ונשא בשחייה על גבו ילד קטן בן שלוש, שאמו לא יכלה לשאת אותו – וכך הגיעו לחוף.

על החוף חיכו להם בני נוער מתנועת בית"ר, שהיו לבושים כערבים לשם הסוואה וכדי להטעות את החיילים הבריטיים. המעפילים הועלו במהירות על גבי משאיות והועברו לנתניה. במשך מספר ימים התחבאו המעפילים אצל משפחות שונות שסייעו להם להסתתר. לאחר כחמישה חדשי הסתגלות עבר אבי לצפון הארץ לראש הנקרה שם מצא עבודה במחצת אבן ובגידול מטעי טבק.

אבי עזב את הצפון ועבר לעיר תל אביב. הוא היגיע לבדו חסר כל, לא היה לו כסף לקנות מזון ולא מקום לגור בו. הוא ישן על החוף בשפת הים. באחד הימים, במקרה פגש אדם שהיה איתו יחד על האונייה, האיש שהכיר, הציע לו לבוא לגור אצלו באופן זמני. במקביל, הוא המשיך וחיפש עבודה במקצועו כמעצב חלונות ראווה. זו הייתה תקופה קשה בארץ והסיכוי למצוא עבודה בתחום זה היה נמוך ביותר, בעיקר כשמדובר על שנת 1938, שבה עדיין לא היו הרבה חנויות בתל אביב ולא הייתה דרישה לתחום מקצועו.

בינואר 1941, התגייס אבי לצבא הבריטי. לקראת גיוסו היה עליו למלא שאלון ולעבור את כל שלבי תהליך הגיוס. בסיום התהליך הוא הוצב ביחידת R.E) Royal Engineer). יחד עם יחידה זו שירת במצרים באל עלמיין. הוא המשיך לשרת כחייל בצבא הבריטי כארבע שנים עד לתאריך 12.6.1945.

זה השאלון אותו מילא אבי, אריק לצורך גיוסו לצבא הבריטי

הניסיון שצבר בתקופת עבודתו בצפון הארץ בראש הנקרה במחצת האבן עזרו לו ולחבריו ליחידה בצבא הבריטי לחצוב ולעצב את סמל היחידה שלהם, שהוצב בכניסה למחנה.

אבי וחבריו חוצבים את סמל היחידה הבריטית בכניסה למחנה

תמונות של אבי אריק ז"ל, שצולמו במסגרת שירותו בצבא הבריטי במצרים

בתאריך 12.6.1945. השתחרר אבי מהשירות בצבא הבריטי וזו תעודת השחרור שלו מהצבא הבריטי

כאות הוקרה על שירותו הצבאי ותרומתו הוא קיבל אישור זכאות למדליה – הוקרה על שירות בצבא הוד מלכותו של המלך ג'ורג'. במדליה ניתן לראות את פניו של המלך ג'ורג' השישי, אביה של המלכה אליזבט.

תעודת הוקרה על השירות בצבא הוד מלכותו של המלך ג'ורג'

במהלך תקופת שירותו בצבא הבריטי, תוך כדי השירות, אבי הכיר בתל אביב את ארנה לבית קראוס (אימא שלי). לאחר תקופת חברות הם נישאו בחודש דצמבר בשנת 1943, כשהוא עדיין ממשיך ומשרת כחייל בצבא הבריטי.

תעודת הנישואים של אבי ואמי – 1943

ביום נישואי אבי אריק ואמי ארנה עם בני משפחה וחברים

אבי, שירת שנים רבות בשירות הצבא הבריטי, כשהחזון היה תמיד שיחרורה של מדינת ישראל בדרך לעצמאותה, הוא המשיך בחזונו והצטרף עם חבריו לשורות פלמ"ח. הוא השתתף בקרבות  שיחרור רבים וביניהם נלחם גם בפריצת הדרך לירושלים, בדרך בורמה.

כרטיס המגוייס לפלמ"ח של אבי, אריק

אבי אריק קיבל עיטור ממשרד הביטחון על תרומתו במאבק לתקומת מדינת ישראל

בפברואר 1948, נולד הבן הראשון יוסף, על שם סבי. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1952 נולדתי אני, אילן.

לאחר שנים רבות בה שימש כחייל ולוחם, בצבא הבריטי ובפלמ"ח, עם שחרורו מהפלמ"ח פתח עסק עצמאי ושם עבד כל שארית שנות חייו.

(מימין) אבי אריק ז"ל עם נכדיו, ילדי וילדי אחי. (משמאל) אבי ואמי בבגרותם

אבי אריק נפטר בתאריך 20.9.2004

יהי זיכרו מבורך לעד!

הזוית האישית

אילן: הצטרפתי השנה לתכנית הקשר הרב דורי המתקיימת במסגרת כתת הותיקים יחד עם תלמידי התיכון מית"ר וחט"ב הראשונים, במסגרת המפגשם הוצע לנו ע"י תמי גרין לתעד את סיפורנו האישי, אולם בחרתי תחילה לשמור ולשמר לדורות הבאים את סיפורו של אבי אריק ז"ל. את סיפורי תקראו בתיעוד הבא….