מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, מקס נולד בדרום אפריקה בשנת 1944 להוריו מינה ודוד. הוא גר בקייפטאון עד גיל 17, אך תמיד היה לו חיבור מאוד חזק לישראל.

הוא למד בבית ספר יהודי וכשהיה בכיתה ד' היה לו חבר מאוד טוב, סימי מכיתה ה', סימי שמע שנבחרת ישראל בכדורגל מגיעה לשחק נגד קבוצת הכדורגל המקומית ושהוא מאוד רוצה ללכת לראות את המשחק.

הוא נתן למקס הוראות מה לעשות: "ביום שלישי בשעה 12:00 באמצע השיעור תקום ותגיד למורה שאתה צריך לעזוב. תאסוף את הדברים ואני אחכה לך בחוץ, אחר כך ניסע ברכבת לראות את המשחק"

אז מקס עושה בדיוק את זה. הגיע יום שלישי הגדול ומקס קם באמצע השיעור ואמר למורה שהוא צריך לצאת כי חבר שלו מחכה לו בחוץ והם הולכים לראות את המשחק. המורה ענתה שהוא לא יכול ללכת ומקס אמר לה שהוא חייב ללכת אז היא שלחה אותו למנהל.

כשהגיע למנהל, מקס הסביר לו לאן הוא הולך? ולמה הוא רוצה ללכת? המנהל הסתכל אליו ואמר לו: "מקס לך, אבל אל תגיד לאף אחד".

כשמקס וסימי הגיעו למגרש הם מאוד התרגשו לראות את השחקנים הישראליים. לראות שחקנים שבאים מישראל זה היה כמו חלום שהתגשם הם היו כמו גיבורי על עבור מקס וסימי, מקס מספר שהוא אפילו לא זוכר מי ניצח במשחק מכל ההתרגשות.

סבא מקס בילדותו

הזוית האישית

פופי: אני מאוד נהנתי מכל החוויה הרגשתי שהכרתי את סבא שלי מצד שונה לגמרי וזה ממש חיבר וקישר ביננו.

מקס: החוויה להיות חלק בהתכנית, הייתה הזדמנות לחוות משהו יחד עם פופי ובדרך זו לחזק את הקשר בינינו. כמו כן, זאת הייתה הזדמנות להחשף למסגרת והאווירה הבית ספרית ולהכיר מקרוב את חלק מצוות בית הספר וחבריה של פופי לשכבה. בית ספר סורקיס הפך להיות מקום שחי ונושם ולא רק מקום.