מאגר סיפורי מורשת

שמי נאוה מגנאזי כותבת כאן עם נכדי עילי מבית ספר נווה -נאמן בהוד השרון במסגרת התוכנית הרב  דורי.

אני בת 69 נשואה לדוד מגנאזי. אימא למירון, שרון, גלעד והדר. יש לי תשעה נכדים.

נולדתי בתאריך 26.2.54, בנוף ים הרצליה, לד הים. בלידה שהתרחשה בביתי בנוף ים, משום שאמי לא הספיקה להגיע לבת החולים. זאת הייתה חוויה לכל השכנים, אחת מהשכנות הייתה אחות במקצועה והיא עזרה לאמי ללדת אותי.

אנחנו שלוש אחיות אני הקטנה ביותר. לאמי קראו ברכה ולאבי קראו גד (גינטר). שני הורי ילידי גרמניה. אבא שלי  היה בהכשרה (הכשירו אותם בכל מיני עבודות לפני עלייה לארץ). הוא ברח בליל הבדולח והגיע לארץ לעבודה בחקלאות. אמי הגיע רגע לפני שפרצה מלחמת העולם ה-2 שכבר היו פרעות בגרמניה והגיע באונייה בלתי חוקית "פטריה."

את רוב שנותיי בילדותי העברתי בנוף ים. אהבתי מאוד את הסביבה, היו שדות שפרחו בחורף, הים היה במרחק של 400 מטר מהבית, הבית ספר היה סמוך וגם הבית קולנוע והינו מבלים שם כל סוף שבוע.

היו לנו אפרוחים, תרנגולות שני עיזים וסוס. אבי עבד עם סוס ועגלה ואני נהניתי מאוד יחד לנסוע בעגלה של הסוס ולטייל בשדות. הייתה לנו ארווה בחצר הבית. הבית שלנו היה בית קטן ונחמד גינה גדולה ויפה עם דשא. היה לנו גם בית אימון לאפרוחים ושני עיזים שנתנו חלב. כביסה הינו עושים בחוץ, היינו אוהבים לאכול בחוץ בגינה.

היינו משחקים בחצר משחקי קלס, משחקי קפיצה בחבל שמאוד האהבנו, גולות וקפיצה בגומי, הולה הוף (חישוק), והינו נוסעים לכל מקום עם הסקטים.

למדתי בבית ספר נוף-ים שהיה ממול ביתי במשך שמונ שנים. הייתי ילדה מאוד מקובלת וספורטאית. שיחקתי בהפועל נוף ים כדור יד עד התיכון.

בכיתה ט' נסעתי ללמוד באורט נתניה מלונאות הלימודים שם היו מאוד נחמדים. בחופשות מבית ספר עבדנו  במלונות. כשסיימתי את התיכון התגייסתי לצבא והייתי במבצע ספח עם עוד 20 חברות, עשינו סובב סיני והנפקנו תעודות זהות לכל הערבים ברצועת עזה והבדואים בסיני – זו הייתה חוויה נפלאה.

הכרתי את סבא בדרכי הביתה מהצבא באחת מחופשותיי. היה נהוג אז לנסוע בטרמפים. סבא חזר מאילת לאחר שעבד שם כמה חודשים והסיע אותי לכיוון המרכז הביתה. דיברנו במהלך הנסיעה, משם נפרדנו לשלום החלפנו טלפונים והינו בקשר טלפוני חצי שנה עד שנפגשנו ונעשינו חברים.

הקמת המשפחה עם בעלי דוד

לאחר שיצאנו מספר פעמים הכרתי לדוד את בני משפחתי. דוד השתלב מיד במשפחה בצורה חיובית מאוד.

דוד היה קבלן שיפוצים ועבד קשה כדי לפרנס אותו ואת משפחתו. אבי באותו זמן היה באירופה ביקר את אחיו ויאמא שלי כתבה לו שהכרתי בחור חמוד וחרוץ מאוד. למעשה גם אני הייתי צריכה לנסוע ללונדון ולעבוד שם  זמן. גם בכדי ללמוד טוב את השפה האנגלית, אבל זה לא קרה, כי הקשר שלי עם דוד התהדק וחשבנו כבר להתחתן. אחרי תשעה חודשים התחתנו ואני מייד הייתי בהריון. מאז היינו מאוד משפחתיים ורצינו משפחה גדולה. במהלך השנים נולדו לנו ארבעה ילדים: מירון, שרון, גלעד והדר.

משפחתו של סבא דוד

סבא דוד נולד למשפחה בה היו יחד עמו שבעה נפשות. הם התגוררה בפרדס כץ ואחר כך בבת ים. הוריו עלו מטריפולי בלוב. הם קיבלו אותי באהבה ואהבנו לבוא לבית הוריו. האוירה בביתו הייתה שמחה והאוכל היה טעים, אהבתי להגיע לשם ולמדתי מהר לבשל את האוכל מהמטבח הטריפוליטאי. נעשיתי חברה של אחיותיו וכולנו היינו בקשר טוב. טיילנו ביחד חגגנו חגים ביחד.

משפחתי הגרעינית – משפחת בולדס

ההורים שלי עלו מגרמניה רגע לפני מלחמת העולם השנייה. כל אחד בנפרד ונפגשו במקרה דרך בני משפחה – אחות של אבי עבדה במסעדת פועלים בקריית ביאליק שבחיפה שם אכל אח של אמי כל ויום וככה הם הכירו והתחתנו בחיפה.

בהתחלה הם היו בקיבוץ דגניה לאחר מכן ברמתיים ואז עברו לנוף ים. הורי גרו בבית עם משק עזר. הם היו בין אחד עשר התושבים הראשונים ביישוב. יש לי עוד שתי אחיות: עדנה ויעל ואני הצעירה ביותר, קוראים לי נאוה – הנאוה בבנות, היפה בבנות.

אני נולדתי בזמן תקופת הצנע בארץ, לא הרגשתי בתור תינוקת את החוסר והקושי להשיג דברי אוכל, אבל שמעתי מסיפורים וכשגדלתי היה לי מצב כלכלי רגיל.

מסורת משפחתית לא הייתה, אבל כל השכנים שהגיעו לנוף ים ביחד, עשר המשפחות הראשונות שביניהם גם הוריי חגגו ביחד את החגים. לאבי היה סוס ועגלה ובחג השבועות היה מסיע את הילדים מקושטים לאירוע שהיה באחד המושבים. אנחנו אהבנו מאוד ללכת לים ביחד, לנסוע לטיולים ופיקניקים בכנרת.

אבא גד חורש את האדמה עם סוסו ועגלתו

אבי היה עסוק בעבודתו ואני הייתי נוסעת לחופשות עם אמי בחופשים לפעמים לכמה ימים לצפת, לחיפה לטבעון ואבי היה מצטרף בסוף שבוע. אבי עבד בחקלאות, אבל לאחר מספר שנים שכבר הייתי בת שמונה הייתה לו חנות רהיטים בנוף ים והייתי מאוד אוהבת להיות אייתו שם. החנות הייתה במרכז מסחרי והיו עוד חנויות של צעצועים, נעלים, קיוסק תמיד קיבלתי משהו. שגדלתי החלפתי אותו בחנות לשעה שעתיים.

אבא גד ( גונטר)

לא היה נהוג לעשות קבלת שבת בבתינו. כשהתחתנתי במשפחה של בעלי היה נהוג לעשות קבלת שבת עם ארוחה משפחתית ועד היום ממשיכים עם הנכדים.

אמי הייתה עקרת בית והיה גם משק קטן בחצר של אפרוחים, עיזים, מעט תרנגולות שהייתה צריכה לטפל בהם.  אבל אז הייתי מאוד קטנה. לאחר מכן היא גם עזרה לאבי בחנות. מחליפה אותו שהיה צריך יום בשבוע להביא סחורה. אחיותיי עזרו לאמי לטפל בי כשהייתי קטנה. יש בינינו הפרש של חמש ועשר שנים. היו עוזרות לי גם בלימודים ודואגות לי. היום אנחנו בקשר של חברות.

מאכלים במשפחה: לא היה מאכל או מתכון מסוים של משפחתי מיוחד. האוכל לא היה ממש מגוון, אכלנו די הרבה בשר ותמיד ליד היו תפוחי אדמה וכל מיני מרקים, מרק עוף בעיקר. המאכל האהוב עליי היה אורז עם קקאו וחלב חם וחמאה וסוכר.

הורי, במיוחד אמי לא דיברה הרבה על מקום הולדתה. היה לה קשה כנראה אחרי תלאות שעברה אבי דיבר יותר סיפר על הבית שלהם על החנות שהייתה ועל המשפחה שלו. הורי למדו  את השפה העברית במשך השנים. אבי עבד יותר עם אנשים ולמד קצת יותר מהר. אמי הייתה עקרת בית וגידלה אותנו אבל דרכנו (הבנות) למדה. הם היו מדברים איתנו גרמנית ואנחנו הינו עונים בעברית וכך לאט לאט למדו.

הורי עלו מגרמניה בספינות לא חוקיות רגע לפני שפרצה המלחמה. סבי וסבתי נשארו שם ונספו אחים ואחות של אבי נשארו שם והתבוללו וככה נשארו בחיים אני תמיד ידעתי שיש לי דודים באירופה, הורי נסעו אליהם והם באו לישראל, אבל תמיד היה מתח ועצב שהורים נשארו למות בשואה סבא וסבתא שלי לא באו גם לישראל. סבי היה בטוח שלא יקרה להם כלום הוא אהב את החיים בגרמניה שלפני המלחמה.

קבר אחים הכולל את סבא וסבתא של נאוה

החיים עם הורי היו מאוד שקטים ולא סיפרו הרבה על מה שקרה רק שגדלתי הבנתי לאט לאט. ביום השואה לרוב קשה לי לראות את התוכניות על השואה ולקרוא רק שהתבגרתי רציתי יותר לדעת.

משפחתו האחרונה של אבא גד לפני שהוריו נספו בשואה

היו לי הרבה חברים וחברות היו מהגן מבית הספר ומהשכונה. בזמני הפנוי הייתי נפגשת עם חברות, שיחקתי בהפועל נוף ים כדור יד רקדתי בלט מכיתה א' עד ח', ניגנתי על מנדולינה בקבוצה, הייתי מבלה הרבה בבריכה ובים ועוזרת להורים בחנות. הייתי גם חניכה ומדריכה בצופים, היו לנו פעולות טיולים ומחנאות וישנו באוהלים והכנו אוכל לבד ולמדנו קשירות.

למדתי בבית הספר היסודי י נוף ים. למדנו עברית, חשבון, אנגלית, דקדוק, לשון, חיבור, חקלאות, מלאכה, כלכלת בית, הכנת אוכל.

השיר האהוב עליי היה ירושלים של זהב ששולי נתן שרה.

חגיגות בת המצווה

את בת המצווה שלי חגגנו די מצומצם מאחר ושבוע לאחר מכן אחותי הגדולה ממני ב  – 10 שנים התחתנה. באו כמה חברות הוריי ודודה של אבי שהגיעה מגרמניה אלינו. חברים של גיסי ניגנו בזמנו בלהקה אז הם ניגנו לנו ושיחקנו משחקים וכמובן היה כיבוד. כל זה היה בגינה בבית שלנו בנוף ים. היה כן משמח וזוכרת את זה כאירוע מאוד נחמד.

הגיוס לצה"ל

בתר נערה הרגשתי שמדינת ישראל זאת המדינה שלנו ואנחנו צריכים לשמור עליה טוב מאויבנו. זאת המדינה שלנו ועלינו לשמור עליה ולשרת אותה נאמנה. ארץ אבותינו שחלמנו אלפיים שנה.

לכן גם מאוד שמחתי להתגייס לצה"ל. זה היה ברור שצריך להתגייס ולתרום למדינה. אני בצבא הרגשתי משמעותית ביותר. אחרי הטירונות אספו 20 בנות והסיעו אותנו לעזה. היה מאוד מסקרן לדעת מה אנחנו הולכות לעשות שם. שם הסבירו לנו שאנחנו הולכות לקבל את כל תושבי עזה והסביבה גם בסיני עד שהגענו לאילת.

במשך חצי שנה נפקנו תעודות זהות לערביי הרצועה בסיני. לפי רשימה וכך גם יכלו לבדוק מי שלא בא מהם אז היה חשוד כמחבל. מי שהוביל את המבצע שנקרא "מבצע ספח" היה השב"כ ואלוף פיקוד דרום בזמנו בשנת 1971-1972 היה אריק שרון.

הרגשתי תחושת משמעות גם מהמקום עזה וכל סיני ולחוות את החיים של הערבים והבדואים שם.  וכמה המקום יפה, שוכן על שפת הים, האוכל הערבי שאהבתי לאכול שם במסעדות והחברותא של כל הבנות. תמיד קבוצה של חיילים היו צמודים אלינו לאבטח אותנו.

נאוה החיילת

 דוד ונאוה בחתונתם

החיים כיום

היום אני מתגוררת בביתנו בהוד השרון עם סבא דוד. סבא עובד כמדריך טיולים ואני מטפלת בקליניקה לטיפול בכף הרגל שפתחתי בביתי. בשאר הזמן אני עושה פעילות גופנית כגון יוגה ופילאטיס, צופה בסרטים בטרם בכורה והרצאות מבלה עם בני משפחתי אחיותיי וחברותיי, ומפנקת את נכדיי בזמן איכות יחד, קריאה, למידה, בישול ואפייה של אוכל טעים.

משתדלת לשמור על אורח חיים בריא כדי שאוכל להנות עוד שנים רבות מפרות עמלינו היפים.

הזוית האישית

עילי אמיר: נהניתי מאוד מהתוכנית של הקשר הרב דורי ולמדתי על תקופת העבר ועל סבתי. נהניתי ורותקתי מסיפוריה של סבתי ומזמן האיכות איתה.

נאוה מגנאזי: נהניתי לחוות ולהעלות זיכרונות ביחד עם נכדי היקר ונהניתי שיכולתי להעביר למישהו את הדברים האישיים והמשפחתיים שלי. אני מאחלת לעילי נכדי שייהנה מהחיים ומהמשפחה, שידע להעריך, דבר אינו מובן מאליו. שתהיה לו משפחה גדולה ושישמור על קשר עם אחיו הוריו ומשפחתו. ושאני אזכה הרבה שנים להנות אתו ושיעשה מה שהוא אוהב. ושידע להעביר את מה ששמע לדורות הבאים.