מאגר סיפורי מורשת

 סבתא שולמית מספרת לסייפן:

"הכול התחיל בכך, שלפני קום המדינה שירתה אימא שלי, יפה (סבתא רבתא שלך) בפלמ"ח ובהגנה. היא שירתה יחד עם רחל רבין, אחותו של ראש הממשלה החמישי, יצחק רבין ז"ל. בהמשך התגייסה לצה"ל כשרק הוקם, לתפקיד יונאית. היא שרתה בבית השיטה שנתיים, השירות כלל: טיפול, האכלה ואימון של היונים, כדי שיהיו מוכנות לצורכי שליחת הודעות הצבא.

בשנת 1952 התחתנה אמי, יפה עם אבי אליהו, (סבא רבא שלך) וכעבור שנתיים נולדתי, אני, סבתא שלך, שולמית ישראל, שכולם קראו לה שולי זו אני.

סייפן ישראל מספרת את סיפורה של סבתא שולמית

סבתא שולמית, נולדה בתל אביב בבית החולים הקריה בריאה ושלמה. עברו השנים והיא נכנסה  בשנת 1958 לגן חובה על שם "ישראל רוקח" (המקום היה שייך לישראל רוקח ומכאן השם). היא למדה שם שנה ואז עברה לבית הספר היסודי "אליאנס-כל ישראל חברים" כשהיא הדור השני הלומד בבית הספר, אחרי שאביה למד שם כשהיה ילד. איתה בכיתה א' הייתה גם עדה שהייתה גם השכנה. בכיתה אחרת באותה שכבה לימדה הדודה מלכה (סוג של דודה רבתא שלי).

הזמן אץ רץ  לו והיא הגיעה לכיתה ח' שם לימדה אותה המורה אורה. בסוף השנה עברה ללמוד בתיכון "תיכון עירוני י"א". שם למדה ספרנות ותולדות האמנות על ידי בתיה עוזיאל. ושוב עברה הפעם לא לבית ספר, אלא לשירות הצבאי.

פה מתחיל סיפורינו האמיתי, היא הצטרפה לחיל האוויר בשנת 1972. במסגרת השירות עבדה בעבודה פקידותית במשרד עם עוד מספר בנות שעשו אותה עבודה כמוה. באותה תקופה הפתיעו אותה הטייסים (המאוד מאוד נחמדים) ולקחו אותה לטיסה הראשונה שלה. שם הייתה בתא הטייס וראתה את כול המכונות – אפשר להגיד שעד היום זוכרת היטב את הטיסה הראשונה שלה, כי מי לא היה זוכר את הטיסה הראשונה שלו, אם היא הייתה בגיל 18 ובתא הטייס!!

ואז פרצה מלחמת יום הכיפורים שהייתה כפי שידוע לכולם מלחמה מאוד קשה לעם. שם שירתה במשמרות בלילות ובימים. בשנת 1974 השתחררה מהשירות בצבא וכבר אחרי שבוע התחילה לעבוד במקום, שהיום אם אומרים במשפחה שלנו בנק לאומי, ישר אומרים סבתא שולה.

הזמן עבר והיא הכירה את יהודה ישראל, כשהוא היה בן 22 והיא בת 21. ולא כמו סיפור אגדות היא באה "והזמינה" את עצמה ואותו לסרט ומשם היתה מה שהיא מכנה "התקופה היפה" ושם התאהבו, אך לא היתה שום הצעה מיוחדת.

יום אחד היא נסעה באוטובוס ופגשה חברה מהצבא (זוכרים את שאר הפקידות?) החברה שאלה: "נו, שולה? מתי מתחתנים? כבר הגעת לגיל". הם ישבו לשיחה, (לא סבתא שולה והחברה אלא סבתא שולה וסבא יהודה) והחליטו סוף סוף להתחתן. החתונה קרתה ב 14 בספטמבר 1976, כך הם התחתנו ואחרי ירח דבש שהיה בערד עם קבוצת חברים מבנק לאומי שחגגו איתם (כן, כן גם אני שאלתי את סבתא: "מה זה? לא חוגגים רק לבד? ועל זה סבתא ענתה שאז חגגו ביחד).

 ביום נישואי סבי וסבתי

עברו תשעה חודשים האחרונים שלהם לבד, כן סבתא שולה היתה בהריון (עם האבא לעתיד שלי) והם לא ממש החליטו על השם אלא סבא רבא שלי הציע לקרוא לו שרון וכפי ש"מרצים" את ההורים, קראו לו שרון בלי היסוסים ומחשבות שניות. הוא גדל וחזר על הגלגל שהתחילה סבתא שולה בערך בתחילת הסיפור.

אבי גדל ובשנת 1981 הלך לגן חובה, אך שנה לפני זה נולד לו אח קטן, שנקרא בשם שהאימא שלו בחרה, יובל.  הוא גדל והגיע לבית הספר היסודי, כאשר יובל היה בגן – שלוש שנים מפרידות בין האחים. כששרון, אבי, הגיע לכיתה ו' ויובל אחיו היה בכיתה ב', אז נולד עוד אח שנקרא אסף – השם הראשון, שוב שם שהאימא שלהם אהבה והשם השני הוא אליהו על שמו של אביה של האימא.

שני הבנים (כן היה ילד שלישי, אבל הוא היה קטן יותר), עברו ללמוד בבית הספר תיכון סינגלובסקי שעד היום אם אני מתלוננת על זה שצריך לקום מוקדם לביה"ס, אבי אומר לי: "היית צריכה ללמוד בסינגלובסקי, זה לקום מוקדם". כפי שמבינים על פי התנאים והלימודים, הם היו מצטיינים, אך לקח לאחד מהם קצת מאמץ. לשרון בטעות נתנו את הפרויקט סיום הלא נכון!! נתנו לו של מהנדס (כשהוא הנדסאי).

זמן עבר ואסף הלך לתיכון והפעם רגיל, בלי לימודים בנושא המקצוע. הבנים הבוגרים יותר עברו לשרת בצבא ושם סיימו מעגל של שלוש דורות, ממש התחלה של הסיפור. שרון, אבי, השתחרר מצבא קבע ועבר לעבוד באלישרא.

אחרי כמה שנים הצטרפה עוד אישה לסיפור בדרך מיוחדת. לאמא של האישה היתה חברה. והחברה במקרה היתה אשת בן הדוד של אביו של שרון. ובמקרה (שימו לב יש הרבה במקרה בחלק הזה של הסיפור) באותו שבוע שתי האמהות שאלו "את מכירה בחורבחורה טוב לבתבן שלי"  ואז היא נזכרה באישה שעוד רגע נציג אותה והצעירים הכירו שהוא בן 28 והיא בת 23 שביניהם חמש שנים הבדל. בסוף אחרי שלוש שנים של רק חבר וחברה הוא הציע נישואים במקום מיוחד-חצר ביתה של החברה ששמה הוא תדהר (כי שהיא חלק מהמשפחה מותר להגיד את שמה) ואז הם התחתנו, אבל שלפני היתה מסיבת רווקות (שהיום מה שסבתא שולה זוכרת ממנה היא "שניסיתי לברך בכיתי ממש ממש התרגשתי. מה את צוחקת? תשאלי את אימא שלך!!).

מרחיבים את המשפחה

אחרי שלוש שנים שבהם גרו ביחד ואימצו כלבה מדהימה בשם בובה (שנפטרה בשנה שעברה) התחיל התהליך הבא בחייהם. כן הריון חזר לעניינים ואחרי כמה חודשים נולדה הבת "החופרת" ו"העז" בעולם – כן, אני, מי שכותבת את הסיפור סייפן. כן גדלתי והגעתי לגיל בו יכולתי לדבר ומאז לא הפסקתי לרגע (רק בשינה). אחרי שנתיים הגיעה בת הזקונים של הבית הזה – אשחר. גם היא לא הפסיקה לרגע לדבר.

הגיע הריון נוסף, אך לא של תדהר. כן הצטרפה עוד אישה למשפחה. בואו נחזור להתחלה שלה, שמה הוא מיכל פיאלה וחברה היה ה"סנדוויץ" של המקורי יובל. הם הכירו בבסיס (בצבא), שם התאהבו והיו בתואר חבר וחברה כשש שנים, (כן יובל ממש לקח את הזמן עם השאלה). הם נישאו בשנת 2010 כשהם מקווים לעתיד משותף טוב.

עכשיו שהכרנו אותה נמשיך עם הסיפור… אחרי כמה וכמה חודשים נולד הילד הכי מתולתל במשפחה הזאת (התואר של הילדה הולך אלי), עופרי שהיה ילד לפי ציטוט של סבא יהודה: "ילד שאוכל אוויר". הוא הגיע לגיל חמש בערך ושוב ההריון חזר…, ומיכל ילדה את ניב שהיתה עד בערך שנה וחצי לפי ציטוט שלי: "הכי ביישנית בעולם" והיא גדלה וכשהוא היה בן שמונה וחשב על מכוניות ולגו כדבר הכי טוב בעולם, היא הייתה בת שלוש וחשבה שחד קרן זה היצור הכי מתוק בעולם.

כעבור כמה שנים נולדה הילדה האחרונה לאישה האחרונה בסיפור. עליה נספר ממש עכשיו. היא תמר לוי והם הכירו כשעבדו ביחד בקולנוע לפני צבא. שם היו בתואר חבר וחברה תתכוננו אחת עשרה שנים (אם יובל לקח את הזמן אז אסף ממש לקח את הזמן). בואו נחזור לנקודת הסיפור נולדה – גפן לוי ישראל – שימו לב היא היחידה עם שני שמות משפחה – זה הישג, כל הכבוד לתמר. היום גפן בת שנתיים וחצי בערך, עופרי בן תשע (מזל טוב לו הוא חגג ב יום הולדת בתאריך 17 באפריל). אני – סייפן עוד שבוע בדיוק (יום הסיום או היום ה 21 לאפריל) אהיה בת שתים עשרה, ניבי בת שבע, אשחר גם בקרוב חוגגת עשר.

אז זהו הסיפור הארוך, אך מעניין של משפחתנו הגדולה. תודה שקראתם את כולו עד הסוף

מסבתא שולמית ישראל ונכדתה סייפן ישראל

הזוית האישית

סבתא שולה: אהבתי מאוד את תכנון הסיפור של משפחתנו ואני חושבת שחשוב לתעד את תולדות המשפחה. נהנתי להיפגש עם נכדתי סייפן פעם בשבוע וגם בביקורים השבועים שלנו, לספר לה ולראות אותה מגיבה תגובות שונות. אז כסיכום נהנתי ואשמח להמשיך (רק אם ירצו) עם שאר נכדותי (ונכדי).

הנכדה סייפן: אהבתי להיפגש עם סבתא שולה כל שבוע לדבר איתה ולשמוע סיפורים שלא שמעתי עד כה. החוויה הייתה נהדרת לא רק לשמוע, גם לראות תמונות מהעבר של ההורים שלי סבא וסבתא שלי וגם של שאר המשפחה. אז בקיצור זו חווית (בת מצווה) נהדרת לשמוע ו"להרגיש" את הזיכרונות אז לסיכום תהיה כיף לשמר זיכרונות.

אז לשתינו זו היתה חוויה שלא נשכח!