מאגר סיפורי מורשת

שמי אלון שמר ואני תלמיד כיתה ד' ברקת בבית הספר בארי, ראשון לציון. במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי אני מתעד את הסיפור של איטה קפלן סבתי.

סבתא איטה מספרת על ילדותה

נולדתי בליטא בעיר וילנה. אמי, רעיה לווית, הייתה מיילדת בבית החולים העירוני ואבי, הלל בלכר, היה פחח (עובד במתכות). גדלתי עם אחי הקטן, יחזקאל, שהיה צעיר ממני בחמש שנים בבית לא דתי אבל מסורתי. הבית היה בעל שתי קומות וגרנו בקומה הראשונה. היו בבית שני חדרים פלוס מטבח והשירותים היו בחוץ. חגגנו חגים יהודיים ושמרנו על המצוות.

למדתי בבית ספר יסודי עירוני קרוב לבית. בזמני הפנוי שיחקתי משחקי חצר עם חברים בשכונה כמו מחבואים, קלאס וסודות (חופרים גומה באדמה שמים פרח או עלה יפה ועל זה זכוכית ומכסים בחול. היה מאוד חשוב לזכור איפה החבאנו את הפרח או החפץ. לוקחים את החבר ל"סוד" ומראים לו את הפרח היפה או את החפץ).

גן ילדים ווילנה – 1950 (אני בעיגול)

כתה א' 1952 ווילנה (אני בעיגול)

אני זוכרת שגם היינו אוספים בולים ועטיפות סוכריות תמורת דברים אחרים. היו לי הרבה חברות טובות יהודיות, פולניות, רוסיות ושיחקנו ביחד תמיד.

תקופת הבגרות

בגיל 14 עד 16 למדתי בתיכון. מאוד אהבתי ללמוד ובמיוחד אהבתי שיעורי ספרות והיסטוריה. הייתי שרה במקהלה של הלהקה "אנחנו כאן" – להקה יהודית שנוסדה לפני 70 שנה בווילנה. מטרת הלהקה הייתה לשמור ולהפיץ את התרבות היהודית ישראלית בברית המועצות שלא יעלמו שירים וריקודים עממיים. רוב חברי הלהקה, כמוני, עלו לארץ בשנות השבעים והמשיכו להופיע גם כאן. בנעורי הייתי משתתפת במחנות קיץ ליד האגם או ביער. היינו יוצאים כמה חברים לטיול בטבע באוהלים וישנים שם לילה אחד או שניים. בחופש הגדול הייתי יוצאת עם משפחתי לטיול בים הבלטי למשך חודש. מאוד אהבתי את החוגים, דרמה ומחול, בהם השתתפתי ואת הפעילויות במחנות הקיץ וכמובן את הטיולים בחיק משפחתי.

המסרק

יום אחד בילדותי מצאתי בבית מסרק מברזל. הלכתי אל אמי ושאלתי מאיפה יש לנו מסרק כזה מוזר? היא אמרה לי כשאגדל היא תספר לי עליו. כשגדלתי היא אכן סיפרה לי את הסיפור ואני שמחה לספר אותו לנכדי אלון:

כשפרצה מלחמת העולם השניה בשנת 1941 אמי הייתה רק בת 15 ונשלחה לגטו לבד לגמרי בעיירה ליד ווילנה שנקראת שאולי. שם אמי הגיעה לגיל 17 ופגשה בחור בלונדיני עם עיניים כחולות ששמו הלל בן 25. הוא רצה לשמח אותה ביום הולדתה ונתן לה מתנה שהכין בעצמו מכיוון שהיה פחח. המתנה הייתה מסרק. הוא חרט על המסרק ביידיש ר.ל – רעיה לווית. אמי נשארה בגטו ארבע שנים והתחתנה עם הלל בגיל 19 לאחר שברחו מהגטו ליער. הם נשארו ביער עד שהצבא הרוסי הגיע וכך הם ניצלו. בכל הזמן הזה שמרה על המסרק ולקחה אותו לכל מקום. עד היום אני שומרת על המסרק.

המסרק שקיבלה אמי רעיה מהלל

העלייה לארץ

שנה לאחר מכן נולדתי ווכשמלאו לי 26 עלינו לארץ ישראל. לקחנו רכבת עד לוינה ומוינה מטוס. נחתנו בשדה התעופה בן גוריון ומשם נשלחנו לאולפן באשקלון שבו למדנו עברית. אחרי שלמדתי עברית, נסעתי לנתניה לאולפן מורים לחצי שנה, שם למדתי עברית מוגברת, תנ"ך, היסטוריה ובתום לימודיי קיבלתי רישיון הוראה. בתקופה זו אמי עבדה בקופת חולים ואבי במפעל.

בארץ היה לי קשה להתרגל לכללים השונים בבתי הספר, בליטא היה לי קל יותר ללמד וזאת מפני שהילדים הקשיבו יותר וגם שלטתי בשפה.

לדוגמה: בליטא היו קמים כשמורה היה נכנס ובארץ לא כך בכל בתי הספר. בליטא היו כיתות יותר קטנות, עד 25 תלמידים ובארץ יש  כ- 35-40 תלמידים.

אחרי 15 שנים מאז התחלתי ללמד בישראל, ההורים התחילו יותר להתערב בחינוך ילדיהם בבתי הספר. התקופה שחינכתי כיתה הייתה מאוד מרגשת עבורי מכיוון שהייתי יותר קשורה לתלמידיי מאשר כשלימדתי רק מקצוע אחד. כשהגיע החופש הגדול התלמידים היו מגיעים אליי ומודים לי. בליטא הייתי מורה לבוטניקה וזאולוגיה בחטיבת הביניים לגילאי 12-14 ובתיכון לימדתי כימיה. כשהייתי מורה בארץ, מאוד אהבתי את הטקסים שהיו מתקיימים בבית הספר בימי חג מאחר ובליטא לא היו טקסים וחגיגות.

מאוד נעים לי לפגוש את תלמידיי לשעבר לאחר תקופה כה ארוכה. מרגש אותי שהם זוכרים אותי לטובה כמו תלמידתי, רווית עוזרי, שקיבלה לראשונה את פניו של נכדי אלון כשעלה לכתה א' בבית הספר בארי והמשיכה לחנכו גם בכתה ב'.

השנה, שוב נפגשו דרכינו, בתכנית היפה של הקשר הרב דורי, אותה מובילה ומנחה רווית בבית הספר של נכדי אלון.

עבודה על הסיפור במסגרת התכנית הקשר הרב דורי

קישור לסרטון איחולים מסבתא איטה לנכד אלון

קישור לסרטון איחולים מאלון לסבתא איטה

הזוית האישית

אלון: אני מאוד נהניתי במהלך התכנית לעבוד עם סבתי למדתי הרבה על המסרק ועל התקופה של סבתא רבתא שלי.

סבתא איטה:  במסגרת התכנית העברתי לנכדי את המידע על הילדות שלי על המשפחה שלי והחוויה היתה מרגשת עבורי.