מאגר סיפורי מורשת

שמי לילית הרלינג, סבתא של יובל הרלינג, עמה אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ויחד העלנו את סיפורי: מתנות קטנות – אור וגאווה גדולים.

נולדנו שתיים – תאומות לבית פרויליך – לילית ואילנה. אחת כהה ואחת בהירה, שונות אחת מהשנייה בחזות ובאופי. אחת שדומה לאמי בחזות ובצבע לאבי. אני לא דומה לאף אחד…. זאת אני!

נולדנו בתל אביב-יפו בשנות ה – 50, שנות הצנע במדינת ישראל, להורים יוצאי אירופה, שעברו את מלחמת העולם השנייה במחנות עבודה. הורים שהשתחררו ועלו על אוניית מעפילים בדרכם לארץ המיוחלת. הם הגיעו לחופי הארץ המובטחת, לא הורשו לרדת לחוף ונשלחו לקפריסין בה שהו שנתיים במחנות הסגר.

בשנת 1948 הצליחו  הורי לעלות לארץ ונשלחו לגור ביפו, בבית ערבי יפיפה מוקף פרדסים. בבית זה גרנו יחד, שתי משפחות עולים זרות זו לזו. איתם חלקנו מטבח, שירותים ומקלחת. איתנו גרו גם סבא וסבתא מצד אמי, שהגיעו לארץ גם הם. אמי, שמה בלהה, הייתה רוקחת במקצועה, שלמדה באיטליה, ואבי יוסף היה משפטן.

התאומות לבית פרויליך 

נולדנו אמנם בשנות הצנע, אך השמחה הייתה גדולה, אמי נאלצה לצאת לעבוד, כדי לפרנס את המשפחה. אבי היה עסוק בבחינות להתקבל ללשכת עורכי הדין הישראלית ולאור זאת נשארה סבתי לטפל בתאומות, והיו חיים יפים.

 סבתא והתאומות

כשהתחלנו ללכת לבית הספר היסודי, הורי החליטו לעבור לגור ברמת -חן, שכונה ירוקה שרק הוקמה, היא הייתה מוקפת פרדסים ושדות בור,שם מצאנו מגרש משחקים נפלא לנערותינו. היו לנו חברים וחברות לרב. היינו חברות בתנועת הצופים בשבט רמת חן הפעיל עד היום, עסקנו בהדרכה. יצאנו לטיולים, מחנות עבודה היינו בג'ימבורי – פגשנו צופים מכל העולם, אירחנו בביתנו נערה מארה"ב – היו לנו חויות נהדרות יחד.

כשבגרתי הלכתי לבית ספר לאומנויות והתמחתי בעיצוב גרפי, בו עסקתי כל חיי ולימים פתחתי סטודיו עצמאי לעיצוב – עסקתי בעיצוב מותגים, אריזות לתחומים שונים נהנתי מכל רגע.

בגיל 18 התגייסתי לצבא, שירתי בחיל הקשר, בו פגשתי את בן זוגי צביקה, לו נישאתי לאחר שחרורי מהצבא.

 אני וצביקה ביום נישואינו

ביום חתונתי 

עברנו לגור בעיר ראשון-לציון, קרוב לסבא דויד, שהיה לי לעזר רב בגידול הילדים שכן צביקה היה איש צבא הקבע, שירת רחוק מהבית. הוא הגיע הביתה בסופי שבוע בהם השקיע בילדיו, הוא היה אב קשוב ואוהב.

ראשון  לציון – הייתה עיר מגוריו של צביקה, היו לנו חברים רבים, נוצרו קשרים חדשים במסגרות החינוך השונות. כשבגרו ילדינו הם יצאו למסלול הרגיל של שרות בצבא, המשך לימודים גבוהים, ופגשו את בני זוגם: גיל נישא לנעמה, אימא של יובלי, ואחיה, התאומים עומרי ותמר הגדולים ממנה בשנתיים. כשנולדו התאומים לבית הרלינג בשנת 2009 זו הייתה המתנה היפה ביותר שיכולתי לקבל, הרגשתי כי קיבלתי פיצוי כפול ענק על לכתה הפתאומי של אחותי התאומה בשנת 2001. כשנתיים מאוחר יותר הגיחה יובלי הבלונדינית שלנו, כך נוצרה משפחה נפלאה. בני השני ירון נשוי לנילי ולהם שלושה ילדים מקסימים. בתי יעל נשואה ליובל ולהם שני ילדים מקסימים.

 בילדותי

אני מרגישה, שלאחר שאיבדתי את הורי, את סבי וסבתי ואת אחותי התאומה בגילי הצעיר יחסית ולפני חמש שנים גם צביקה בעלי הלך לעולמו – נשארתי לבדי מכל המשפחה המקורית שלי. אני רואה את עצמי מבורכת במשפחות הילדים והנכדים שהם כל עולמי. הם מהווים עבורי המשכיות לחיי. לתמיכה ולעידוד שמהם אני זוכה  הם הנותנים לי כוחות לעשייה, להתנדבות בקהילה, במחלקה לבריאות הנפש בה אני פעילה.

אני מרגישה שהתברכתי בילדים ובנכדים, שכמה אושר וגאווה יש לי בזכותם. אלה המתנות הקטנות המביאות לי אור גדול וגאווה ענקית לחיי.

 מאלבום התמונות שלי

 צביקה ז"ל 

 תמונה משפחתית

מאלבום התמונות המשפחתי

 הנכדים המתוקים

מתכון שלנו: סלט פומלה ואבוקדו

מצרכים:

אבוקדו חתוך לקוביות (מצב האבוקדו – שומר על צורתו), לא רך מידי. פומליות מפולתות 1-2 מפורקות לפלחים, לקבוצות קטנות. בצלי שלות חתוכים לטבעות – לקמח את הבצלצלים. צילי, חתיכה קטנה לפי החריפות הדרושה. צרור כובסברה קצוץ והבצל ירוק 4-5 יחידות קצוצות.

לרוטב: 3 כפות מיונז, 4 כפות מיץ לימון. 3 כפות שמן זית, כף חרדל, 2 כפות סוכר, מלח פלפל.

אופן ההכנה: להכניס את כל הרכיבים לקערה, לערבב, לשפוך על תערובת הפומליות ולכל שאר הרכיבים. לערבב ולהגיש קרוב להגשת המנה.

הזוית האישית

סבתא לילית: מבחינתי זו הייתה חוויה מרגשת, מאחדת, מקרבת, חד פעמית, של שעות עונג לשבת עם נכדתי המתוקה והחכמה ולחוות את סיפור חיי ולהעבירו לדור העתיד הדור הצעיר.

יובל: היה לי מאוד כיף, נהנתי עם סבתא. למדתי דברים חדשים על חייה. אני מאוד שמחה שהייתה לי ההזדמנות לשבת איתה ולשמוע את סיפור חייה. תודה רבה לסבתא שהגיעה במיוחד לפגישות בבית ספר בשבילי.