מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי טובה זלצברג, נולדתי בשנת 1949, בחיפה שבישראל. במלחמת העולם השנייה, הגויים היו גונבים רכוש מהיהודים. יום אחד סבא רבא שלי, סבא שלמה ז"ל, ששרד לבד מכל משפחתו, הלך אל שכנו הגוי לשוחח בנושא חקלאות ואדמה ולפתע ראה את הפמוטים של סבתו. הוא הלך וקנה חפצי נוי יקרים ויפים, בא אל הגוי והחליף ולקח את הפמוטים הישנים של סבתו בחזרה.

סיפור זה מקושר למסורת היהודית המשפחתית שבה מעבירים מדור לדור דברים חשובים כמו פמוטים ואחרים. אני רואה בזה דרך להעביר את המסורת והאור היהודי. הסיפור שקשור גם לשואה, מדגיש עד כמה הרבה דורות של יהודים מתו על קידוש ה' וקידוש ערכי היהדות. הרי בין שלושת המצוות של הנשים, אולי הכי חשובה היא הדלקת נרות שבת וחג.

אצלנו במשפחה המסורת היא שסבתא קונה לנו מתנת חיים בבר/בת המצווה.

תמיד סבתא רבתא שלי, סבתא ציפורה ז"ל, ששרדה את השואה, הייתה מדליקה ארבעה נרות, ואז רב אמר לה להוסיף עוד נר, לאור חיים. ומאז היא הייתה מדליקה חמישה נרות, והיום סבתא טובה מדליקה חמישה נרות, כמו שנהגה אמא שלה, סבתא רבתא שלי.

אני חושבת שזאת מסורת יהודית חזקה מאוד שבה אנו מעבירים בין הדורות מסר יהודי גדול וחזק שהוא נר התמיד של היהדות

פמוטים שסבתא טובה הביאה מתנה להלל לבת המצווה שלה

הזוית האישית

סבתא טובה: "התוכנית הייתה מושקעת ויפה. חשוב להזכיר את כל הסיפורים מהעבר. דרך הסיפור האישי וההתנסות של האדם הבודד למדנו רבות על ההיסטוריה של העם היהודי במאה השנים האחרונות. הרגשנו קירבה לסיפורים."

הנכדה הלל: "אני מאחלת לך טובה שתמשיכי להיות יחד איתנו ותמשיכי לטייל איתנו."