מאגר סיפורי מורשת

שמי יונה חרורי, נולדתי בתימן בעיר שנקראת דמאר. קראו לי "רנה" בערבית ושמי הוחלף ליונה כאשר עליתי לארץ. בעבר נהוג היה שגבר יתחתן עם שתי נשים. לאבי שלמה דמארי, שהיה רב גדול (לימים היה רב של המועצה האזורית מטה יהודה) הייתה אשה שילדה לו עשרה ילדים. לאחר מכן, התחתן עם אמי, שילדה אותי. אמי ז"ל נפטרה כאשר הייתי בת שנה. עוד אני זוכרת שיצאנו כל המשפחה למעיין ואחי ז"ל טבע…

כאשר הייתי בת 12 נישאתי לבחור בן 22 בשם יחיא חרורי על מנת שנוכר כזוג נשוי באופן רשמי ונוכל לעלות לארץ. הלכתי לגור בבית הוריו והייתי משחקת עם האחיות שלו. רק כשגדלתי והתבגרתי חיינו יחד.

עלייה לארץ

בשנת 1949 עליתי עם כל המשפחה שלי לארץ ישראל. אני זוכרת את ההליכה הממושכת ברגל וגם רכיבה על חמורים למחנה שבעדן. היה שם מחנה ענק בשם לחץ'. אני זוכרת המון אנשים שמגיעים למחנה, אני זוכרת חולות וכינים.

בשבת לקחו אותנו לשדה תעופה במשאיות. שם ראיתי אוהל לנשים ואוהל לגברים, פשטנו את בגדנו ולקחו לנו את התכשיטים היקרים. רצו להפוך אותנו לישראלים ושניפטר מהמנהגים, מהמסורת ומהתרבות של יהדות תימן. נתנו לנערות מטפחות שלא נהגנו לשים וגרביים קצרות. לקחנו את הספרי תורה ולפני שעלינו למטוס קיבלנו זריקות.

נכנסנו למטוס והביאו לנו רותי ומג'עולים. כאשר נחתנו, לא בחרנו איפה לגור ולקחו אותנו למחנה עולים "פרדסיה" ליד בית ליד. שם היו המון אוהלים וכל משפחה קיבלה אוהל. לצערי ובכאב לב גדול אני מציינת שחטפו שם ילדים קטנים. אני זוכרת פעם אחת שצעקו על אחות בית החולים וכך מנעו חטיפה נוספת. עלינו לארץ כשהמדינה היתה בת שנה. המצב היה קשה מאוד, לא היה כלום והמדינה הייתה אחרי מלחמה קשה. אחר כ חילקו אותנו לפי ישובים דתיים וחילוניים.

אותנו שלחו למושב תרום שנמצא ליד בית שמש, שם אני מתגוררת עד היום. אני זוכרת שלמדתי עברית באולפן. נהניתי מאוד ללמוד ועד היום יש לי את המחברת שכתבתי בה את השיעורים. אני זוכרת היטב את מלחמות ששת הימים, מבצע קדש, מלחמת יום הכיפורים ושלום הגליל. היינו עולים לגגות לראות את האש שהיתה ליד לטרון. במלחמות האלו נהרגו ונפצעו הרבה אנשים בני המושב.

הכלב שהציל את חיי

כיום אני עובדת במשק ויש לי  לול תרנגולות. יש לי גינה גדולה שאני משקיעה בה ומטפחת אותה. אני אוהבת לטפל בפרחים ולראות את תהליך הצמיחה שלהם (הרבה אנשים באים להצטלם אצלי בגינה).

אני מאוד אוהבת בעלי חיים, אהבתי לבעלי חיים התחזקה כאשר לפני כמה שנים ירדתי במדרגות ומעדתי על הרצפה. הכלב שהיה לצדי, לאקי – הכלב של הבן שלי, מיד רץ, נבח ושרט את הדלת שלהם על מנת להציל אותי. הבן שלי ומשפחתו יצאו ומיד פינו אותי לבית חולים בזכות הכלב.

הזוית האישית

יונה: על אף הקשיים שעברתי בחיים, אני אישה שמחה ומאושרת, מודה לה' על הכל, על המשפחה שלי, הילדים הנכדים והנינים המתוקים שלי. אני מאחלת לכולם להיות בשמחה ובבריאות. ולהודות לה' על כל החסדים שהוא עושה לנו. עוד אני מודה על המדינה היפה שיש לנו היום. רק מי שהיה פה לפני הרבה שנים בתחילת דרכה של המדינה יכול להתרגש מהפלא שנקרא מדינת ישראל.

נעם הנינה: למדתי המון על חייה של סבתא ועל הקשיים בשנים הראשונות של מדינת ישראל. מסבתא אני לומדת מהם חסד ואהבה לבריות. סבתא בכל יום חמישי ושישי מכינה אוכל מסורתי בשפע וכל מי שרוצה מהמושב מוזמן לקחת מטעמים לשולחן השבת שלו.