מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתא שלי, רעיה סטורקוביץ. סבתא רעיה נולדה ב-15 באפריל 1948 בעיר ריגה, בירת לטביה. לטביה בתקופה זו הייתה חלק מברית המועצות. רעיה מספרת שלטביה הייתה מדינה מהממת, מלאה ביערות ונהרות, על חוף הים הבלטי. רעיה נולדה למשפחת מוסקוביץ להורים מינה ויעקב. השם רעיה הגיע מסבתא שלה שקראו לה רוחה או רחל. רעיה הייתה הבת הבכורה במשפחתה והיה לה אח צעיר ממנה בעשר שנים ושמו מיכאל. אימא של רעיה עבדה בחנות מכולת ואבא של רעיה עבד בעיצוב קריסטלים.

באוגוסט 1941 הגרמנים הגיעו ללטביה והחלו שמועות לגבי מחנות עבודה בפולין. אימא של רעיה החליטה שכדאי לברוח והגיעה ברגל לאוזבקיסטן. אבא של רעיה התגייס לצבא הסובייטי, שירת ליד מוסקבה ונפצע בקרב. רק בסוף המלחמה, לקראת 1944, חזרה אימא של רעיה ואבא שלה לריגה, לטביה. הם הכירו והתחתנו ב-1946 ורעיה נולדה ב-1948. רעיה התחתנה עם מוטי סטורקוביץ ב-1972 וב-1979 נולד אבא שלי: יעקב (קובי) סטורקוביץ, על שם אבא של רעיה.

עלייה לארץ

רעיה מספרת על ברית המועצות הקומוניסטית כמדינה שהיה קשה לחיות בה. כל הרכוש היה משותף, כולם חיו בתנאים מאוד בסיסיים, דירות מאוד בסיסיות, מכוניות זהות ועוד. לא היה ניתן להשיג מצרכים בחנויות ולא הייתה שום חשיפה לתרבות ממדינות אחרות: לא היה אינטרנט, הטלוויזיה הייתה מקומית ולא היה ניתן לטוס לחו״ל.

רעיה ומשפחתה חיפשו דרך לברוח ולעלות למדינת ישראל – הבית של היהודים. הם התחילו ללמוד את השפה העברית עוד בריגה ושלחו את אבא שלי ללמוד בבית ספר יהודי. ב-1990, כשברית המועצות התפרקה, נוצרה ההזדמנות לעלות והם לקחו אותה. ב-1 בספטמבר 1990 הגיעו רעיה, מוטי ואבא שלי לארץ ישראל דרך טיסה ממוסקבה. הדרך למוסקבה מלטביה לקחה להם כמעט יומיים ומשם טיסה לארץ. הם התמקמו בבאר שבע מפני שהקרובים שלהם התגוררו  שם.

רעיה ומוטי התחילו ללמוד עברית באולפן, אבל את אבא שלי הם רשמו ישירות לבית ספר לכיתה ו׳. הם הגיעו לארץ עם מזוודה אחת של בגדים לכל אחד והם שלחו רהיטים בספינה.

הקליטה (ההסתגלות) בארץ ולמידת השפה לא הייתה קלה, בהתחלה לא הייתה עבודה והם התקיימו בעיקר מסל הקליטה. רעיה הייתה דוקטור לכימיה והיה לה מזל במציאת עבודה במקצוע כמפתחת דשנים לחקלאות. למוטי, לעומת זאת, היה יותר קשה למצוא עבודה במקצוע ולכן עבד רוב השנים כחשמלאי בניין.

מקצוע ועיסוק

עוד בתיכון רעיה מאוד אהבה פיזיקה וכימיה. כשהגיעה לאוניברסיטה היא בחרה ללמוד כימיה ולהתמקד ב"כימיה אורגנית" (כימיה העוסקת בשימוש בפחמן לצרכים אורגניים). רעיה למדה באוניברסיטה בריגה עד שסיימה את הדוקטורט שלה ב-1975. מאז היא עבדה כדוקטור באוניברסיטה בריגה והייתה אחראית על מספר פטנטים ואפילו כתבה ספר.

כשעלתה לארץ, ב-1990 חיפשה עבודה במקצוע שלה ולאחר כמה מעברים בחברות כימיה היא התחילה לעבודה בחברת ״מכתשים״ בבאר שבע. חברת ״מכתשים״ (היום ידועה כ״אדמה פתרונות לחקלאות״) הייתה חברה מובילה בתחום הדישון לא רק בארץ אלא בעולם. החברה מייצאת חומרי דישון לשוק החקלאות בכל העולם וייצרה את החומרים שלה בארץ, בברזיל ובסין.

רעיה הייתה חלק מרכזי מהפיתוחים השונים שבוצעו ב״מכתשים״, זכתה בהרבה פרסים ובסוף פרשה מעבודה בגיל 68 בשנת 2016 ומאז היא בפנסיה.

מסר לדור הצעיר

כששאלתי את סבתא על מסר לחיים היא הגיבה עם חיוך וציטטה משפט סיני עתיק : ״תיפול שבע פעמים, תקום שמונה״. סבתא מסבירה שהחיים לימדו אותה שכדי להגיע להצלחות ולהגשים את חלומותיך, אתה תיתקל בהרבה קשיים ואתגרים שלא את כולם תצליח לעבור בהתחלה. הכי חשוב, זה לא להתייאש ולהמשיך לנסות כל הזמן, כי רק מי שמתמיד מצליח.

סבתא נותנת דוגמאות מהחיים שלה ושל המשפחה שלה שאם היא הייתה מוותרת אז החיים שלה היו פחות טובים: לקח לסבתא רעיה וסבא מוטי יותר מחמישה ניסיונות להצליח לקבל אישור לעלות לארץ. המון פעמים כשהם ביקשו לעלות הם נתקלו בסירוב, אך בסופו של דבר הצליחו לקבל את האישור. אם היו נשארים בלטביה (כמו חלק מהמשפחה) חייהם היו כנראה בתנאים מאוד קשים.

דוגמא נוספת: להתקבל לדוקטורט בכימיה היה כמעט בלתי אפשרי. הייתה תחרות עצומה של כ-20 אנשים על מקום אחד וסבתא לא הצליחה בהתחלה, אך היא המשיכה ללמוד ולהשתפר ובסוף התקבלה. זה מה שאפשר לסבתא קריירה מצליחה בישראל אפילו בתור עולה חדשה. ולסיכום, סבתא תמיד מדרבנת אותי להתאמץ ולהצליח בכל המטרות שאני מציב לעצמי וכך אני משתדל לעשות.

החיים בפנסיה

סבתא רעיה מספרת שבזמן שהיא עבדה במכתשים היא הייתה בלחץ מתמיד בזמן העבודה. היא עבדה על מלא פרויקטים שונים והייתה צריכה לפתח מוצרים חדשים, להוזיל מוצרים קיימים ולעזור בייצור המוני במקומות מרוחקים כמו: ברזיל, סין וארצות הברית.

עכשיו כשהיא בפנסיה, היא רגועה, שלווה ומנהלת את החיים שלה בנחת. במהלך היום, סבתא מבשלת ועושה עבודות בית, עושה הליכה יומית בבאר שבע, עושה תרגילי פילאטיס מול הטלוויזיה, הולכת לקונצרטים והצגות בתיאטרון באר שבע ומרבה לטייל בחו״ל.ֿ

במהלך השנים האחרונות היא ביקרה בגיאורגיה, רומניה, איטליה, נורבגיה, צ׳כיה וצרפת והיא ובעלה מוטי מתכננים טיול הפלגה ארוך יותר בסינגפור, תאילנד וויטנאם. מכיוון שאבא שלי הוא בן יחיד, אני ואחי בר הם הנכדים היחיד של סבתא רעיה וסבא מוטי והם אוהבים אותנו מאוד. פעם בשבועיים, אנחנו נפגשים בנתניה או בבאר שבע לבילוי קצר של טיול, מסעדה ולפעמים אפילו דיג.

לצערה של סבתא רעיה וסבא מוטי, בגיל מבוגר מתחילות גם בעיות בריאותיות והם נאלצים להיות חלק מזמנם אצל רופאים.

הספר שסבתא שלי כתבה

הזוית האישית

יובל הנכד המתעד: היה לי ממש כיף לראיין את סבתא רעיה וגם סבתא רעיה מאוד נהנתה לספר על ילדותה וסיפור חייה, למדתי מתכנית זו הרבה דברים חדשים על סבתא רעיה שלא ידעתי עליהם לפני כן. כדי לגמור את התיעוד מהר החלטנו להיפגש פעמים בשבוע לכוס תה אצל סבתא רעיה כדי לראיין אותה, אני שמח מאוד שעשיתי את תכנית הקשר הרב דורי מפני שזה העניק לי זמן איכות נוסף עם סבתא שלי.