מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

בצום גדליה ג' תשרי תרפ"ו 21.09.1925 נולד סבא  חנוך העניך צינוירט בעיירה גריבוב שבחבל גליציה, פולין. בגיל 5 החל סבא את חוק לימודיו בבית הספר הגוי של העיירה משעה 8:00 עד 13:00. בשעות אחר הצהרים למד בחיידר היהודי בעיירה.

סבא בילדותו

הימים ערב פרוץ השואה. האוויר מתמלא באדים אנטישמיים מכיוון גרמניה בהנהגת היטלר ימ"ש. בשנת 1937, בהיותו בן 12, דורש ממנו המורה הפולני לגזור את הפאות שהעידו בגאווה על יהדותו. אותו יום היה יומו האחרון של סבא בבית הספר של הגויים. בקיץ 1937 נסע סבא עם אחותו לסביו בעיר ויזניצא. בדרכם עברו בקראקוב ונכנסו לר' משה מבויאן לסעודה שלישית. רבי משה חילק חצי כוס יין, אך לילדים לא נתן, מלבד לסבא שהיה היחיד שזכה לקבל יין כילד מהרב.

באלול תרצ'ט 01.09.1939 פורצת מלחמת העולם השנייה. הגרמנים מתעללים ביהודים ובחפצי קדושה בכל מקום אליו הם מגיעים. בעיירתו של סבא הצליחו להתפלל את תפילות ראש השנה של שנת ת"ש, ואף לשמוע תקיעות שופר, בחצר האחורית של משפחת פינק עם משמרות שיתריעו על גרמנים מתקרבים. מידי יום מתפרסמות גזרות חדשות המצרות עוד את צעדיהם של היהודים. בתאריך 24.05.1942 נלקח סבא למחנה עבודה, שם עבד בבניית סכר בכפר רוז'נוב. הם הכינו תעלה מיוחדת לדגים שלא ייפגעו מהטורבינות שהסכר מפעיל. בחודש תמוז הוציא סבא אבן גדולה מהאדמה וניסה לעלות איתה בהר. הוא נפל עם האבן ואצבעות ידיו נפגעו. במחנה ניסו לטפל בו וחתכו את הגיד ללא הרדמה. הגרמנים שלחו את סבא לחופש הביתה. כשהרופא בעיר ראה את מצבו הוא מנע ממנו להכנס למרפאה ונתן לו הוראה לשטוף את היד עם סבון. מאז אצבעו הרביעית של סבא היתה מקופלת ולא יכלה להתיישר.

חלק מהמחנות ומהגטאות שסבא עבר בהם בשנות המלחמה: מחנה עבודה רוז'נוב, בו עבד סבא בבנית סכר. במהלך עבודתו במחנה זה נפצע סבא באצבעו. כל ימיו הייתה לא יכל סבא לפתוח את אצבעו הרביעית והיא נותרה מקופלת. גטו בעיר צאנז, שם חלה סבא ואושפז בבי"ח. לאחר שהחלים נשאר לעבוד במרפאה. גטו טארנוב. מחנה שבניה על יד יסלו. הקבוצה היהודית של סבא עבדה באיסוף הפסולת של בתי הזיקוק ביסלו. אושוויץ – בירקנאו, סבא השתייך לקבוצה שמנתה 30 איש. הם ישנו בברזנה ועבדו בוישוביץ במכרות פחם 410 מטר מתחת לפני האדמה ונאלצו במשך 12 שעות ביום לעבוד כשהם על הברכיים.

באפריל 1945 סבא משתחרר על ידי האמריקאים, והופך לאדם חופשי על אדמת אירופה. שש שנות מלחמה באירופה באו לסיומן. שש שנות שואה  לעם היהודי בכלל ולסבא באופן אישי, ששתה את כוס התרעלה עד תומה. סבא פונה לחפש מישהו ממשפחתו, ואין. אבא. אימא. אח. אחות. ואין, איש לא שרד.

סבא שוהה במחנה לנדסברג ועבד באו"ם. חלומו הגדול של סבא היה לעזוב את אדמת אירופה ולהגיע לארץ המובטחת. הניסיון הראשון להגיע לארץ היה באוניית אוקסודוס. 4500 פליטים יהודים הצטופפו על סיפונה של האונייה בדרכם למלא את משאלת ליבם ולחונן את עפר הארץ. מיד כשעזבה האונייה את החוף הצרפתי צצו מטוסים בריטיים שחשדו באונייה שהיא נושאת עולים בלתי לגאליים. מטוסים אלו נצמדו לאוקסודוס בדרכה לחופי הארץ.

בתקופה זו השלטון בארץ היה בידי המנדט הבריטי. הבריטים הקציבו את מספר אשרות הכניסה ליהודים לארץ ישראל. יהודים רבים שלא קיבלו אשרת כניסה, ביניהם שרידי מחנות ההשמדה, ניסו להגיע לשערי הארץ המובטחת ליהודים ללא אשרות חוקיות מהשלטון שהיה אז בארץ, הבריטים. עלייה זו כונתה עלייה ב', בלתי לגאלית – בלתי חוקית, ואנשיה כונו מעפילים. אחת מאוניות המעפילים המפורסמות בתקופה זו הייתה אוניית אקסודוס, בה הפליג סבא.

אקסודוס נכנסת למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל. אוניות מלחמה בריטיות דורשות מאוקסודוס להיכנע. אקסודוס מסרבת. קרב מתחיל בין שרידי המחנות התשושים לחיילי האמפריה הבריטית המדושנים. בסיומו הצפוי בניצחון האמפריה הבריטית על קומץ הפליטים, מגורש סבא בין נוסעי האונייה באוניית מלחמה בריטית חזרה לנמל המוצא – צרפת. כך הסתיים הניסיון הראשון של סבא להגיע לארץ.

סבא לא נותן לייאוש לשלוט בו. הוא מתחיל להתגלגל במחנות עקורים השונים באירופה. הוא מקים ישיבה ללמוד תורה ומתארגן לעלייה ב' בפעם השנייה. ביום שבת, 15 במאי 1948, סבא עוזב את חופי צרפת. שבוע ימים לאחר מכן מגיעות רגליו לאדמת הארץ המובטחת.

מלחמות השחרור מקבלות את פניו של סבא. בבוקר למחרת בואו מגוייס סבא לצבא. הפלוגה שלו נשלחת ללטרון. זקנו הארוך מסגיר את היותו שומר תורה ומצוות והוא נשלח לפקח על הכשרות במטבחים הצבאיים. במטבח מגלה סבא שהמטבח אינו מתנהל בכשרות ראויה אך נדרש ממנו לומר לחילים שהאוכל כשר. סבא סירב פקודה וכעונש הוא נשלח לקרבות בגליל. כל חבריו לנשק שיצאו לקרב בלטרון לא שבו הי"ד. חייו של סבא ניתנו לו שוב במתנה. בקרבות בגליל סבא נלחם בצפת ובמירון והוא מראשוני המשחררים את קבר רבי שמעון בר יוחאי בכפר מרון.

סבא בעת שירותו הצבאי

בחודש אייר תש'ט (מאי 1949) משוחרר סבא מהצבא. הוא עולה לירושלים ונכנס ללמוד בישיבת 'קול תורה'. שנתיים חולפות עליו כתלמיד ישיבה. בחודש אדר תשי"א (מרץ 1951) נישא סבא לסבתא תמר הופשטיין  מהעיר אושפיצין בגליציה ששרדה גם היא את שנות המלחמה ובאה לארץ ישראל.

סבא וסבתא הקימו את ביתם בעיר יפו ובהמשך, כשהקים האדמו"ר מבאבוב שכונה בבת ים, הם עברו לבת ים. עד לפרישתו לפנסיה סבא עבד ברשות הדואר ושירת בנאמנות את תושבי תל אביב כדוור ובהמשך בעבודות המשרד. סבא וסבתא זכו לשבעה ילדים, שלושה בנים וארבע בנות, כולם מרווים אותם נחת.

לאחר פטירתה של סבתא עבר סבא לגור בירושלים, קרוב לילדיו, נכדיו, ניניו ובני ניניו. עם פרישתו מעבודתו בדואר סבא החל ללמד בחברותא מדי יום וזכה לסיים את הש'ס ארבע פעמים!

בכל חתונה של אחד מצאצאיו, היה סבא מפשיל את שרוולו, חושף את המספר המקועקע בזרועו 161180 ורוקד בהתרגשות ובהודיה. עם המספר המונף בגאוה היה סבא שר את מילות הנצח של דוד המלך בספר תהילים פרק קי"ט: "זכור דבר לעבדך על אשר יחלתני. זאת נחמתי … אמרתך חייתני. זדים הליצוני… מתורתך לא נטיתי".

בנר שני של חנוכה תשע"ט (2019) סבא נפטר. 93 שנים האיר נרו של סבא. סבא עבר נסיונות קשים, התמודד עם מצבים מורכבים והיווה דוגמא ומופת לעוצמה, נחישות ודרישה עצמית לערכים מופלאים. צאצאיו מעבירים את האור הזה הלאה.

יהי זכרו ברוך

הזוית האישית

תמר הנכדה המתעדת: רשמים מסיפור חייו של סבא נותרו חקוקים בי לתמיד. תעצומות נפשו במהמורות חייו הם מקור השראה וכוח לצאצאיו.