מאגר סיפורי מורשת

רמזי בנימין נולד בעיראק בעיר ארביל ב -1939 .

בגיל תשע אמו נהרגה, ובעקבות כך אבא שלו נטש אותם. יש לו רק אח אחד יחזקאל יליד 1938, בן שמונים וארבע. כל חייהם היו האחים ביחסים טובים וקרובים.

רוב הילדות של סבא שלי, הוא בילה וגדל עם סבא וסבתא שלו. אצל סבא וסבתא שלהם הם בעיקר עזרו להם במשק, בגידול עגבניות מלפפונים וכו׳, ובזמן הפנוי הם שיחקו והתאמנו, בהרמת משקולות עם החברים שלהם.

בתקופת מלחמת העצמאות בארץ, התחדשו בעיראק פרעות, פוגרומים ורדיפת יהודים, מה שגרם לעלייתה של הקהילה היהודית המפוארת לארץ, במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה". מבצע עזרא ונחמיה, הקרוי גם מבצע בבל או מבצע עולי בבל, הוא מבצע העלאת יהודי עיראק לישראל כחלק ממבצעי העלאת היהודים לישראל במהלך שנות ה-50. המבצע קרוי על שמם של עזרא ונחמיה, מנהיגים יהודים בבבל ובארץ ישראל בתחילת תקופת בית שני. ויקיפדיה

הם עלו לישראל כי אמרו להם שהם חייבים לעלות, וזה היה עניין של זמן עד שהפוגרומים יגיעו אליהם. הוא עלה לארץ יחד עם אח שלו וסבא וסבתא שלו בשנת 1951.  סבא היה בן שתיים עשרה. הם עלו בשל שילוב של אידיאולוגיה ציונית, ופחד מאנטישמיות. כשהם הגיעו ארצה, הם הועברו למחנה העולים "פרדס חנה".

כשסבא היה בן שש עשרה, הוא ואחיו הגיעו למושב מיטב, בחבל תענך. סבא עבר מבית העולים פרדס חנה, למושב מיטב כי המדינה הקצתה לו שטח. רוב תושבי המושב הם אנשים שעלו מעיראק. הם הקימו את המשק, בעקבות קבלת תקציב מהמדינה. והוא ואחיו בנו את המשק במו ידיהם.

סבא ויחזקאל גרו יחד עד גיל עשרים וארבע, ובגיל זה כל אחד קנה בית משלו, אחד ליד השני, ועד היום הם שכנים.

ליחזקאל יש חמש בנות שני בנים ועשרים וארבעה נכדים. סבא רמזי התחתן עם חנה, ונולדו להם חמישה בנים וחמישה עשר נכדים.

הסיפור של סבא: קיבלתי משק חקלאי בזכות בן גוריון

בזמן שסבא שלי היה בצבא, הוועד דרש ממנו להשתתף בשמירות של המושב. הם הודיעו לו שאם הוא לא ישתתף הוא לא יקבל משק משלו. לא היה לו אף אחד שיעזור לו. הם היו  רק שני אחים בלי משפחה. בגלל שלא היתה לסבא משפחה, הייתה עדיפות לתת את המשק לאנשים עם משפחה.

סבא ואחיו יחזקאל, החליטו לשלוח מכתב לראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, במחשבה שאף אחד לא יענה להם.

לאחר  זמן מה הגיע אליהם מכתב, עם חתימה אישית מבן גוריון, שדורש מהמושב לתת לסבא שלי ואחיו, משק מייד. במכתב היה כתוב: "אם לא יתנו לכם לעבד את האדמה תלך עם המכתב למשטרה".

בגלל שלא היתה לו משפחה, והייתה עדיפות לתת את המשק לאנשים עם משפחה, המכתב עזר להם, והמושב נאלץ לתת לסבא שלי ואחיו משק. במושב חלק מהמתיישבים גידלו ירקות, ולחלק מהם היו רפתות.

בתחילה סבא ושאר האנשים במושב, קיבלו שטח של ארבעה דונם. במשך הזמן הם קיבלו עוד חמישה דונם, וכל כמה שנים הם קיבלו עוד חלקות, עד שבסופו של דבר הם הגיעו לארבעים דונם.

בהמשך הם גידלו עוד גידולים כמו: כותנה, בוטנים, סוכר וירקות, וככה הם עבדו במשך שנים.

היום רוב האנשים במושב, כבר לא עוסקים בחקלאות, לא מגדלים גידולי חקלאות, וגם אין רפתות.

הזווית האישית

טוהר: מאוד נהנתי לעבוד עם סבא, ובזכות העבודה נפגשתי איתו יותר, ולמדתי ממנו המון על חייו וילדותו.

סבא: מאוד שמחתי לספר לטוהר את סיפור חיי.