מאגר סיפורי מורשת

המשפחה שלי

סבתא שלי, היום בת 85, הייתה גננת ומורה בכיתות יסודי, מורה בחינוך המיוחד וספרנית.

אירוע מרכזי קרה כשקמה מדינת ישראל, הייתי בת 10 וזה אירוע מרכזי ובנוסף היו הרבה מלחמות ואירועים רבים.

חגגתי את בת המצווה בקיבוץ, לא עשו לכל ילד בנפרד בר-מצווה. חגגו במשותף לכל ילדי הקבוצה. בבר-המצווה מתחילים לקיים מצוות דתיות -להתפלל ועוד. בקיבוצים לא היו דתיים, אז החליטו לעשות בר-מצווה אחרת.

כולם חגגו ביחד. כל ילד כתב עבודה כדי להוכיח שהילד מבוגר והייתה מסיבה יחד עם ההורים וכל הקיבוץ.

הילדים עשו הצגה, נגנו ועמדו להציג בפני כולם.

בסיום קיבלנו מתנה גדולה שעון- יד.

אצלי- היה קצת עצוב- כי המורה לא שיתף אותי בהצגה של שנת בר המצווה וגם ההורים שלי קנו שעון שלא מצא חן בעיני, הוא היה עדין והתקלקל כעבור שבוע ועד ההצגה לא היה לי שעון.

לאחר מכן בצבא קיבלתי שעון עמיד.

משחקים שיחקת בילדות -לא היו משחקים / צעצועים שיחקנו משחקים פשוטים האחד עם השנייה חמש אבנים, תופסת, קלאס, מחבואים ומשחקי אחרים.

עבדנו כבר בכיתה ו-ז בענפים שונים – כל יום שעתיים.

טיפלו בנו המטפלות בבית הילדים- אוכל, כביסה, לינה והיינו הולכים לחדר של ההורים בין 17 ל-19.

זה מה שהכרנו- ההורים ישנו בנפרד מהילדים.

בזמננו הפנוי שיחקנו האחד עם השנייה קראנו ספרים והייתה לנו חבורת ילדים עם הרבה פעילויות חברתיות מהילדות המוקדמת. ישנו, אכלנו, שיחקנו וגדלנו בבית הילדים בקיבוץ רמת יוחנן.

סבתא שלי סיפרה לי שיש חפץ מיוחד שהעבירו במשפחה שקיבלתי מההורים ומסבא לסבתא- סכו"ם וכלים שההורים הביאו מגרמניה.

יש מחרוזת שסבא שלי נתן לסבתא שלי בחתונה שלהם. והיא נשארה לי (זה לא חפץ מיוחד שהשאירו לי כדי שאעביר מדור לדור אלא מזכרת).

סבא שמיקה נולד בארץ .

אבא שלו נולד בפולין ועלה לארץ ישראל בשנת 1924.

הוא הפליג לחיפה ומשם נשלח לפתח תקווה למחנה מעבר.

בעצת ידידיו עבר לתל אביב ועבד בבנייה.

בהתחלה היה קשה להתמודד עם העבודה הפיזית.

אך בהמשך הפך לעובד בניין מצטיין.

הזוית האישית למדתי להכיר את סבא וסבתא יותר מקרוב וממאוד נהנתי מהסיפורי העבר. גאה במשפחתי

הזוית האישית

למדתי להכיר את סבא וסבתא יותר מקרוב וממאוד נהנתי מהסיפורי העבר. גאה במשפחתי!