משפחת צבי עולה לארץ
המסע מבגדד לארץ
סבתי סמירה נולדה בשנת 1948 בעיר בגדד שבעיראק. היא לא זוכרת את העלייה לארץ מכיוון שהייתה תינוקת
בת שנה, אך היא זוכרת סיפורים ששמעה מבני משפחתה שסיפרו לה על העלייה .
בשנת 1949 עלתה לארץ עם משפחתה. העלייה נעשתה בחשאי ובפחד מהשלטונות . החיים בעיראק היו
טובים המשפחה התפרנסה בכבוד והיו להם יחסי שכנות טובים עם השכנים הערבים . כאשר החלו להתארגן
לעלייה היהודים חששו מאוד שמא השכנים הערביים ילשינו לשלטונות ולרשויות כי באותה עת אסרו על הילדים
לצאת מהארץ .
סבתא מספרת שהם השאירו בעיראק רכוש רב וחברים טובים שהיו כמו בני משפחתם. העלייה לארץ הייתה
כאמור בחשאי ובלילה והם לא הצליחו להיפרד בצורה מכובדת מהשכנים .
בארץ הם חיו במעברה וכאן הם נאלצו להתרגל לחיים בצמצום ובדוחק. כאן גרו באוהלים ומאוחר יותר
בצריפים בתנאים לא תנאים .
את המזון הם השיגו באמצעות תלושי מזון בחורף סבלו מקור ובקיץ מחום. במעברות נולדו ילדים באוהלים.
לאחר 17 שנים סבתא הכירה את סבא והם הקימו את ביתם כאן בקרית מלאכי . כאן נולדו להם ילדים,
נכדים ואף נינים .
סבא וסבתא ביום חתונתם
מילון
תלושי מזון.תלושים שבאמצעותם קיבלו מזון.
ציטוטים
”השלטונות העירק אסרו על היהודים לצאת מעירק.“