מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסף קול. נולדתי בשנת 1945 בסראטוב ברית המועצות (הידועה היום גם כרוסיה), בשם יוסף סוקול. לאמי קראו ברכה ולאבי בנימין, שניהם נולדו בפולניה.

בדרך כלל היסטוריה משפחתית כוללת הרבה דורות. יש משפחות שאפילו מגיעות ל"דוד המלך". אצלנו ההיסטוריה מתחילה רק בהורים שלי. הוריי הגיעו, או יותר נכון ברחו, מפולניה לרוסיה, מאימת הגרמנים. הם השאירו את המשפחות שלהם בפולין. מי שנותר בפולין נספה בשואה. אמי ואבי שלי נפגשו ברוסיה והתחתנו שם. הרוסים קיבלו את הפליטים הפולנים שהיו צעירים בסבר פנים יפות. אבל, הגברים גוייסו לצבא והנשים גוייסו לעבודה. אבי היה חשמלאי ולכן לא גוייס לצבא אלא נשלח לעבוד (למזלו), בבית חרושת.

מעניין לציין שגם מצד אשתי הסיפור דומה. אבא של אשתי ומשפחתו גם הגיעו לרוסיה מפולין. אבא של אשתי, אבא שלי, גם היה חשמלאי וגם הוא גוייס לעבוד במכרה באוזבקיסטן. אחיו הצעיר היה ללא מקצוע וגוייס לצבא הרוסי. הוא נהרג במלחמת העולם השנייה. אבא שלי מצד אמי פגש את אימא שלי באוזבקיסטן והם התחתנו שם.

יש לפניכם היסטוריה משפחתית מצד אמי, דומה מאוד. אנשים צעירים בשנות העשרים לחייהם, פליטים נסים על חייהם נפגשים ברוסיה ומקימים משפחה. כאן גם התקבעה האמונה המשפחתית שלי, שאדם צריך שיהיה לו מקצוע. ראה איזה פלא, גם אני למדתי אלקטרוניקה בבית ספר מקצועי באורט ביד אליהו.

כפי שאתם קוראים, אני בא ממשפחה של פליטים שברחו מפולין לרוסיה. אני, עוד נולדתי ברוסיה. אשתי נולדה במחנה עקורים בגרמניה. פליטים בני פליטים. הצורך במקום קבע ובביטחון אישי נולד אצלנו במשפחה כתוצאה מהיסטוריה זו.

גם הורי-אשתי וגם ההורים שלי עלו לארץ מיד עם קום המדינה. בשל העובדה שהיה להם מקצוע מבוקש הם התאקלמו בארץ מהר מאוד. גם לאשתי וגם לי הייתה ילדות טובה ונוחה יחסית. נותר גם הצורך במקום קבע, לאחר היסטורית הפליטים הזו של משפחתי. גם צורך זה התממש.

בתי ומשפחתה גרים כיום במקום שאבי רכש בשנת 1950, דור רביעי על הקרקע. אני לומד שחשוב שיהיה לאדם מקצוע וטוב להיות צמוד למקום הולדתך.

הזוית האישית

עופר הנכד המתעד: התכנית הייתה מעניינת וכיפית ולמדתי הרבה על ההיסטוריה של סבא וסבתא.