מאגר סיפורי מורשת

שמי הגר אמרנט, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לשתף את סבתי, דינה ישראל, ממנה שמעתי את סיפוריה.

 סבתא דינה מספרת

נולדתי בשנת 1948 בבית חולים "רוטשילד" בפריז עיר האורות. גרנו עם קבוצה גדולה של חסידי חב"ד בפרבר שהיה במרחק נגיעה מהבירה.

תעודת לידה של סבתא דינה

סיפור הגעתם של חסידי חב"ד מברית המועצות לפריז, נשמע כמו סרט של ג'יימס בונד. דמיוני, מופרך ובלתי מתקבל על הדעת.

בני משפחת חן גרו בברצלונה, לאחר גירוש ספרד הם עברו לרוסיה. מקור השם חן הינו ראשי תיבות של חוכמת נסתר. בני המשפחה עסקו בקבלה ובכל מה שקשור לתורת הנסתר.

האדמו"ר הראשון של חב"ד רבי שניאור זלמן שניאורסון המכונה הרבי הזקן, כתב את ספר התניא, ספר קבלי בהיותו בכלא בתקופת הצאר, עקב הלשנה של תלמידי הגאון מווילנה. זה אולי מסביר מדוע בני משפחת חן הצטרפו לחסידות זו.

סבי פייויש חן היה נשוי לסבתי שפרה ולהם ארבעה ילדים. הבן הבכור – אבא, הבן השני היה אבא שלי. שלום דובער שנקרא על שם הרבי שמת בדמי ימיו. הבן השלישי פרץ. הרביעית בת בשם רבקה. סבי שימש בקודש אצל האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון שהיה בנו של רבי שלום דובער. הוא היה חסיד מעריץ ונערץ. חצר הרבי הייתה בעיר לנינגרד , במקור סנט פטרסבורג.

ר' פייביש

סבתי, שפרה חן

שלום חן סבא רבא

שלום חן סבא רבא

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, היה דודי אבא, סטודנט למדעים. הוא גויס לתותחנים ונשלח לקייב. ובינתיים סבא כינס את כל בני המשפחה המורחבת. הוא הודיע להם שצריך להימלט לסמרקנד לפני שהגרמנים יתקדמו לפנים ברית המועצות. בתום המלחמה הם חזרו והתיישבו בלבוב.

אבא חן לא חזר. הוא נשאר לנצח בן עשרים. חלל שמקום קבורתו לא נודע.

בשנת 1946 הכריז סטלין שכל אזרח פולני שנמלט לברית המועצות בזמן המלחמה, ויש בידו דרכון פולני רשאי לשוב למולדתו. החסידים זיהו שיש כאן הזדמנות חד פעמית להימלט מהארץ שרדפה אותם והתנכלה להם מזה דורות. הדרכונים המזויפים היו יקרים מאוד עקב הסיכון הגבוה שהיה כרוך בכך.

פרץ ואשתו נשארו מאחור. אשתו סירבה לעזוב ולהשאיר את אחיה. לימים נעצר פרץ עקב הלשנה. לאחר משפט בזק הורשע ונידון לחמש עשרה שנות מאסר בגולג בסיביר. הוא לא שרד.

חמש רכבות משא יצאו מלבוב לעבר פאריס. אחותי רבקה הייתה בת חודש. סבתא וסבא ירדו מהרכבת בקרקוב ביחד עם בתם. סבא כבר היה חולה מאוד. לאחר נפילת בנו. הוא חלה במחלה ממארת. משאת נפשו הייתה להגיע לארץ ישראל. הוא לא זכה. הוא נפטר ונטמן בבית הקברות היהודי הישן. בן 46 היה במותו. בתום ימי השבעה עלו סבתא ודודתי על רכבת והתאחדו עם הקבוצה.

מצבת ר' פייביש

בשנת 1950 עלתה לארץ קבוצה קטנה של חסידי חב"ד וביניהם הורי. הם שוכנו על ידי הסוכנות בכפר ערבי נטוש בשם "ספרייה" שלימים הוסב שמו לכפר חב"ד. החיים בכפר היו קשים. לא היה חשמל, לא היו מים זורמים, לא היה כסף כי לא הייתה עבודה. מה כן היה? רדיו שהורי הביאו מפריז. איזה מהפך, מעיר האורות אל כפר החושך.

אני בילדותי

על חורבות "ספרייה" בנתה חברת "סולל בונה" בתים צמודי קרקע. ואז החלו להגיע לכפר חוזרים בתשובה שהסתפחו לחב"ד והחלו האיסורים. אסור ללבוש חולצה שלא מכסה את המרפק. אורך החצאית חייב לכסות את הקרסול. אסור ללכת לקולנוע. אסור לקרוא רומנים וכמובן אסור בתכלית האיסור להתגייס לצבא. איסור הגיוס לצבא היה תקף גם לגבי הבנים.

אני קראתי ספרים שאבי היה מביא לי מספריית "גרוזנברג" בתל אביב. הוא היה מביא ספרים גם לאמי וגם אותם הייתי קוראת. לקולנוע הלכנו בסתר. כשהדבר התגלה השעו אותנו מלימודים, אז הלכנו לעוד סרט. הקולנוע המועדף היה "תמר" ברחוב אלנבי בתל אביב. הסרט היה מוקרן שם לאורך כל היום. ואם לא הבנת אותו בפעם הראשונה נתנו לך עוד הזדמנויות. וגם היה שם מזגן.

בתום לימודי בתיכון למדתי באוניברסיטת "בר אילן" ספרות עברית, אנגלית וצרפתית.

בשנת 1969 עזבו הורי את הכפר ועברו לתל אביב. אחי התגייס לצנחנים, מה שגרר בעקבותיו הצקות בלתי נלאות. החיים שם נעשו בלתי נסבלים, עד שנאלצנו לעזוב.

ההחמצה הכי גדולה שלי היא השירות בצבא שנמנע ממני. משום כך עודדתי את שני ילדי בועז ומירב ללכת לקורס קצינים. בועז הוא מומחה לאסטרטגיה, מנכ"ל החברה בה הוא עובד. עבודתו מתפרסת גם לחו"ל. אשתו ארכיטקטית. שני נכדי הם יהונתן המכונה יוני בן 17 ואדם בן 14.

מירב היא עורכת דין המשמשת היום כסמנכ"לית בחברת הייטק בתחום האימפקט-טק. בעלה הוא ביוטכנולוג. שלושת נכדי הם עלמה בת 14 וחצי, הגר בת 12 וחצי ואורי.

לפעמים אני תוהה מה היה קורה אלו הורי היו נוסעים לברוקלין ניו יורק יחד עם סבתא שפרה ודודתי רבקה, במקום לנסוע לארץ, או לחילופין היו נשארים בפריז?

דבר אחד בטוח הצרפתית שלי הייתה טובה יותר.

כאשר אני סורקת את כל תחנות חיי אני מגיעה למסקנה שבחיים מתחרטים על החמצות ולא על דברים שנעשו, וזה המשפט שמלווה אותי. אנחנו גוררים את העבר כמו היתה זו מזוודה על גלגלים והעתיד, מי יודע מה הוא צופן לנו.

הזוית האישית

סבתא דינה: בתהליך שעברנו הגר ואני גילינו אחת על השניה דברים שלא ידענו הגר שמעה בפעם הראשונה על קורות משפחת חן לדורותיה. אני גיליתי ילדה רבת חן, חברותית מאוד, מדברת ברהיטות, עם המון ביטחון מתנסחת יפה ויודעת לספר על עצמה

הגר: למדתי בתהליך שלמשפחת חן יש סיפור מרתק, מרגש ומותח. למדתי שהמשפחה עברה הרבה בשביל להגיע לישראל ונהניתי ללמוד ולחקור את הסיפור המשפחתי יחד עם סבתא.