מאגר סיפורי מורשת

חובבי ציון – שורשים

שמי זיווה כומארי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת כתת הותיקים יחד עם שני נכדי הלומדים בחטיבת הביניים הראשונים, בגני תקווה: דביר נפטצ'י מכתה ז/5, ומילי כומארי מכתה ז/8. 

עץ השורשים של משפחתנו – משפחת חובבי ציון

אמי – טובה חובבי ציון,  ראתה את משאלתה מתגשמת כאשר עלתה לארץ ישראל בגיל 17, חייתה שנתיים בקיבוץ ואז התגייסה לצה"ל.

מצד ימין אמי בתקופת השירות הצבאי בנח"ל ומצד שמאל אני בתקופת השירות הצבאי

אביה של אמי הקים באירן / פרס שלוחה של אגודת חובבי ציון – אגודה ששמה לה למטרה להעלות משפחות של יהודים מכל העולם לארץ ישראל. עם הקמת האגודה ובהמשך עליית כל המשפחה לארץ ישראל – כולם אימצו את שם האגודה לשם המשפחה הרשמי בארץ . ואמנם אנו המשפחה היחידה בישראל בעלת השם המיוחד כל כך "חובבי ציון"

עולים חדשים מפרס – מאלבום התמונות שלנו 

 תמונות מתקופת העלייה לישראל

בשנת 2015, כל בני משפחת "חובבי-ציון" המורחבת, על כל ענפיה, הגיעה למפגש מרגש עם כל הצאצאים, עשרות ילדים, נכדים ונינים. זה היה המפגש מרגש, מלא חוויות וזיכרונות מפרס, ומהעלייה לארץ ישראל, סיפורים על החיים בארץ ובעיקר על הגשמת החלום הציוני שסבא שלנו חלם עליו עוד בפרס / אירן.

 הכנס המשפחתי – משפחת חובבי ציון לדורותיה – שנת 2015

הנשיא לשעבר, רובי ריבלין הוזמן לכנס המשפחתי וזה צילום מכתבו

מכתב מנשיא המדינה רובי ריבלין שהוזמן לכנס של משפחת חובבי ציון

 מכתב מראש הממשלה בנימין נתניהו שהוזמן לכנס משפחת חובבי ציון

אמי, בזיכרונותיה מאירן, מימי החורף הקרים שם, תמיד הזכירה את הקורסי – זה היה שולחן נמוך שמתחתיו מדליקים מנגל, פורסים שמיכה עבה על השולחן ויושבים מסביב על מזרונים נמוכים ונשענים על הכריות.

תמונת הקורסי 

סבי וסבתי גרו בקדימה, מושב שיתופי שעברו אליו עם הגעתם לארץ. אני זוכרת ימי חופש קיציים בהם היינו הולכים בשדות עם ריח התפוזים עד שהגענו לביתם של סבי וסבתי ושם, היה את החדר הכי יפה בעולם. חדר עמוס שטיחים מפרס, שטיחים מיוחדים שהיו על הרצפה, שטיחים תלויים בקירות וגם שטיחים על התקרה. כל הנכדים היו מתכנסים לחדר השטיחים, שם ישנו, שיחקנו, דיברנו, חלמנו ואהבנו.

לפני עלייתה לארץ, אמי זכרה שאביה הביא לה תפוזים מארץ ישראל – והטעם היה מיוחד במינו. בזמנו אימא שלה אמרה לה שארץ ישראל הינה ארץ זבת חלב ודבש כלומר דבש וחלב זורמים ברחוב ולא כך היה.

בשבתות וחגים היו כל בני המשפחה המורחבת נפגשים, מעלים זיכרונות מפרס, אוכלים ארוחות משפחתיות עם מאכלים מיוחדים מפרס ונזכרים בימים הטובים.

אכן החלום התגשם וכל המשפחה הגיעה לארץ. אמנם חלב ודבש לא זרם ברחובות, אך הגענו לתל אביב בעשור הראשון לקום המדינה.

הורי עולים חדשים בקיבוץ אשדות יעקבץ

זיכרונות ילדות מתל אביב

אני, זיווה כומארי, מזה כעשור, תושבת גני תקווה. גרה בסמיכות לילדי ורוב נכדי המביאים אושר לחיי.

את ילדותי בשכונת יד-אליהו בתל אביב אגדיר כילדות מלאת חוויות ומאושרת. לידינו היה צריף עם שתי קומות שגרו בו אנשי בוהמה מימי תל אביב הקטנה, הם נהגו לערוך מסיבות עד השעות הקטנות של הלילה עם מוזיקה מחרישת אוזניים – ממש כמו עכשיו.

זיכרונות ילדות מתל אביב – שכונת יד אליהו

מול ביתי היה הר גבוה, ובראש ההר גרה משפחה ערבית – משפחה שלא ברחה עם קום המדינה. מראש ההר היו קוראים לנו לשחק עם הילדים, אבל עם השנים המשפחה פונתה, ההר הפך למישור ובמקום נבנה בניין למשפחות צבא קבע ואנשי משטרה.

גרנו בשכונת יד אליהו בתל אביב של שנות ה-60. ילדות של משחקים ברחוב עד השעות הקטנות של הלילה, שחיקנו במשחקי רחוב כמו 7 אבנים, משחקי כדור ועוד – תקופת ילדות של בילוי שעות רבות בחוף הים של תל אביב.

במוצאי שבת היינו הולכים לשפת הים, מבלים שם שעות רבות עד לשעת שקיעת השמש, אוכלים סנדוויצ'ים, שאימא שלי הכינה וטעמם היה …. – עד היום אני זוכרת עד כמה הם היו טעימים.

 תמנות ילדותי מגן הילדים בחגי ישראל

עם השנים חווינו, כמו כל עם ישראל, מלחמות רבות, מלחמות קיום והשרדות, כבר כשנולדתי, במלאות לי שנה אחת, פרצה מלחמת סיני בשנת 1956, אותה אני כמובן לא זוכרת, הורי סיפרו לי, שבשעת ההפצצות על תל אביב, הם החביאו אותי מתחת למיטה.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים – אני זוכרת שכיסינו את כל החלונות שלנו בכיסוי כהה, אטמנו את החלונות, כדי שלא יראו את האור בבתים, בנוסף, אנו בני הנוער, הכנו שקי חול ושמנו אתם בפתח כל הכניסות לבתים, בכדי למנוע פיגועים כל שהם.

בשנת 1973 – פרצה מלחמת יום כיפור. אני התגייסתי שנה לאחר המלחמה, שנה קשה של חשבון נפש במדינה, שנה בה החזירו ממצרים ומסוריה את גופות החיילים שנפלו במלחמה. כחיילת צעירה, השתתפתי בחלק מטקסי הלוויות שנערכו לאותם חיילים – זו הייתה חוויה לא קלה לתלמידה שרק סיימה תיכון ובגרויות.

תקופת שירותי בצה"ל בטירונות במחנה 80

בשנת 1975 נישאתי לבעלי – איציק כומארי, נולדו לנו בן ושתי בנות, שעם השנים התחתנו ובנו גם הם משפחות ובית בישראל ואנו זכינו בנכדים מדהימים אוהבי הארץ והאדם.

  מימין, אני ואיציק ביום נישואינו. משמאל, בטיול לירושלים אני נושאת את בני הבכור

 אני ואיציק – עם נכדינו האהובים

אנו ממשיכים לשמור על הקשר המשפחתי עם כל משפחתנו המורחבת על כל ענפיה השונים – משפחת חובבי ציון שצמחה מחלומו וחזונו של סבא שפעל באגודת חובבי ציון, ששמה לה למטרה לעלות את היהודים לארץ ישראל וליישב אותה. אנחנו ממשיכים להגשים את חלומו, מטיילים בארץ ושומרים על משפחתנו המגובשת.

 משפחתנו המורחבת

הזוית האישית

סבתא זיווה: לפני כשנה יצאתי לגמלאות לאחר ארבעה עשורים של עבודה מהנה ומספקת. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת כיתת וותיקים בתיכון מית"ר בגני תקווה. במסגרת התכנית ישבתי יחד עם שני שני נכדי הבוגרים הלומדים בחטיבת הבינים "ראשונים", ספרתי להם על שורשי משפחתנו המפוארת ויחד תיעדנו את הסיפור, שישמר לדורות הבאים, כך הם יוכלו ללמוד ולדעת את כל מה שעברנו בכדי להגיע לארץ, לבנות אותה, להגשים את חלומנו, ולשמור על מדינתנו האהובה למען הדור הבא שיגיע.

במקביל אני מתנדבת באור יהודה בשירות ייעוץ לאזרח ובכך תורמת מהידע שלי בתחומי מיסוי, ביטוח לאומי וזכויות אזרח לאזרחים בקהילה. שמחתי על ההזדמנות להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי ולשתף את נכדי בסיפורה של משפחתנו המיוחדת משפחת חובבי ציון – ויותר מכך מהידיעה שהסיפור מתועד וישמר במאגר הסיפורים של התכנית במוזיאון אנו – מוזיאון העם היהודי.

הנכד דביר: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבתא. למדתי המון דברים שלא ידעתי על משפחתי, ובמיוחד על שם המשפחה המקורי: חובבי ציון, היה מרגש לקרוא את המכתבים שכתבו למשפחה, ראש הממשלה, בנימין נתניהו והנשיא לשעבר ריבלין, שהוזמנו לכנס המשפחתי ולמרות שלא יכלו להגיע כתבו כל כך יפה….

הנכדה מילי: היה ממש כיף ומעניין לעבוד עם סבתא זיווה, נהנתי לשמוע את הסיפורים על משפחתנו המיוחדת, למדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי קודם על המשפחה המורחבת שלי ובמיוחד על סבא רבא שהגשים את חלומו והעלה את כל משפחתו לארץ ישראל ובזותם אנחנו פה היום. זה היה מעניין מאוד.