מאגר סיפורי מורשת

שמי יורם שטיינפרס, נולדתי בתאריך 4.11.1942 בעפולה. אבי הוא אברהם שטיינפרס לבית חיריק, שסיפורו כבר סופר כאן. אמי, יהודית לבית בט, שסיפורה יסופר כפי שהוא מוכר לי.

עם אמי יהודית

משפחת בט גרה בעיירה קרמניץ שבגבול פולין-רוסיה. סבי דוד היה סוחר תבואות עשיר, סבתי גוסיה הייתה מנהלת משק הבית. לדברי אמי, הם גרו בבית גדול מאוד והיו להם משרתות. הבית היה דתי וציוני, בבית דיברו עברית אך לא חשבו לעלות לפלשתינה.

בעקבות הפוגרום שהיה בקישינייב ב-1903, הנשים במשפחת בט המורחבת בקרמניץ התחילו ללחוץ על הבעלים לעלות לפלשתינה. שליח ציוני שהגיע מפלשתינה שכנע את בני הדודים ממשפחת בט לקנות אדמות בעמק יזרעאל, שהוא "מרכז גידול החיטה בארץ", ושעפולה היא "בירת העמק ויש בה אפילו אופרה כמו בוורשה".

סבי, שמעולם לא עזב את עיירתו, חשב שעיר גדולה שיש בה אפילו אופרה, טובה לעסקים. עפולה אכן תוכננה להיות עיר מודרנית כמו תל אביב הכוללת אפילו אופרה, אך המשבר הכלכלי בשנת 1926 פגע בעיר והיא לא התאוששה ממנו.

סבי ובני דודו קנו, דרך אותו שליח, אדמות לגידול חיטה ומגרשים בעפולה לבניית בתים. שבט בט הגיע לנמל יפו באונייה בשנת 1924. מיפו הם נסעו לעפולה בעגלות רתומות לסוסים, מסע שארך שלושה ימים. הם הגיעו לעפולה בגשם שוטף, בוץ רב וקור עז. הם גילו שהשליח לא נמצא בעפולה, האדמות שרכשו הסתברו ככפר ערבי בשם שונם ובעפולה אין בית אופרה.

הם התיישבו בעפולה ובנו את בתיהם, אך חלק גדול מכספם אבד יחד עם האדמות שקנו ויחד עם השליח.

משפחת בט – דור שני ושלישי

סבתי הפשילה שרוולים – האישה שמעולם לא עבדה – התחילה לבשל והם פתחו מסעדה קטנה. כנראה שסבתי הצליחה לבשל טוב, מכיוון שהתחילו להגיע למסעדה פועלים מהסביבה וחיילים אנגלים ששירתו בסביבה. אמי, שהייתה הבת הבכורה, נאלצה להפסיק את לימודיה והחלה לעבוד במסעדה יחד עם אמה. אבי, שעבד באזור כעובד בחברת החשמל, היה בא לאכול במסעדה. הוא הכיר את אמי, הם התאהבו, נישאו ועזבו מיד את עפולה.

בני משפחת בט התיישבו, גדלו, והם חלק בלתי נפרד מתולדות עפולה.

הזוית האישית

סבא יורם: אני חש שצריך להעביר לנכדים את המובן לנו ולא מובן להם. הם, שמדינת ישראל היא עובדה שהם נולדו לתוכה, לא הייתה קיימת כלל בזמן הולדתי. ואפילו לא חלום בזמן שהוריי עלו ארצה.

שירה הנכדה המתעדת: נהניתי ממש מהתכנית. נשאבתי לסיפור של סבא ולמדתי דברים חדשים.