מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1932 בעיר בשם דופניצה שבבולגריה. הוריי לאון לוי וסופי לוי, אני בנם הבכור. להוריי היו עוד שני ילדים: יוסף שנולד בשנת 1937 ולינה שנולדה בשנת  1948.

 

התחלתי את לימודיי בגיל שבע בבית ספר יהודי עד כיתה ד'. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 בהוראה שהתקבלה מהשלטונות הנאצים בבולגריה, נאלצתי ללכת עם טלאי צהוב, בהיותי בן עשר ועד 9 בספטמבר 1944.

 

הצבא הרוסי נכנס לבולגריה. בתקופת מלחמת העולם השנייה החל משנת 1939 ועד שנת 1944 הייתה תקופה קשה ביותר לכל היהודים בגלל חוסר הוודאות מה יקרה לנו. בשנת 1943 הצטוו כל היהודים שבעיר הולדתי, להכין מזוודה של 25 ק"ג למטרת גירושם למחנות ההשמדה.

 

זכורה לי היטב האווירה העכורה והייאוש שהיה בקרב המשפחה. בהתערבות גורמים דתיים ואנשים שהתנגדו למעשה זה  בוטלה התכנית לגירוש היהודים. למרות זאת הייתה דאגה רבה שמעשה הגירוש יקרה מאוחר יותר. 

 

במשך שלוש שנים 1941-1943 אבי נלקח לעבודות כפייה וכל הדאגה והפרנסה של המשפחה נפלה על כתפי אמי. החל משנת 1944 היחס ליהודים השתנה לחלוטין לטובה והמשכתי את לימודיי בחטיבת הביניים ובבית ספר תיכון עד 1949, מועד בו כל המשפחה עלתה לארץ.  

 

עלינו לארץ בשנת 1949, מעיר הנמל בורגס בבולגריה והגענו לארץ בתאריך 10 לאפריל 1949. אני בגיל 16.

מיד עם הגיענו לנמל חיפה הועברה המשפחה לבית העולים בפרדס חנה. אני ואחי יוסי שוקמנו באוהל, אמי ואחותי לינה שהייתה בת שנה שוקנו "בבידון" (בנין שנשאר מהצבא הבריטי).

 

אבי יצא לקרובי משפחה בחיפה שהגיעו לפנינו לארץ, כדי לחפש עבודה. בסוף חודש אפריל עזבתי את המשפחה והצטרפתי לקבוצת נוער שאורגנה על ידי "עליית הנוער" ועברתי לקיבוץ גבעת השלושה ליד פתח תקווה. בקיבוץ גבעת השלושה למדנו חצי יום עברית ועברנו חצי יום יחד עם חברי הקיבוץ בכל אותן עבודות שהיה צורך לבצע.

 

תקופה זו בקיבוץ  זכורה לי כתקופה היפה ביותר בחיי. בתחילת שנת 1950 עזבתי את הקיבוץ במטרה להתחיל לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. תקופה זו הייתה קשה בגלל שאבי עסק בעבודה חלקית ומסיבה זו הקיום היה קשה. המשפחה הועברה מבית העולים לעיר חיפה, משפחתי התגוררה בחדר אחד. עם הגעתי לחיפה התחלתי לעבוד בתור מתלמד במקצוע חשמל וליפוף מנועים. במשך שנתיים וחצי הצלחתי לרכוש מקצוע שבהמשך חיי עזר לי להיקלט לעבודה סדירה.  

 

באפריל 1952 התגייסתי לצה"ל ונשארתי במסגרת זו במשך עשרים ושמונה שנים. מתוכן שמונה שנים כאזרח עובד צה"ל. בשנת 1957 התחתנתי עם חברה שלי בשם עפרה. בשנת 1963 התגייסתי חזרה לצה"ל במסגרת שירות קבע, ונשארתי בצבא במשך שבע עשרה שנים.

 

בשנת 1964 נולדה בתי ליאורה ובשנת 1968 בתי סיגל. גידלנו משפחה למופת. מבתי הגדולה יש לי שלושה נכדים גאי, אלה ועידו. מבתי סיגל יש לי שני נכדים אופיר ושגיא. אנחנו משפחה אוהבת וקשורה מאוד אחד לשני למרות האסונות שפקדו אותנו עם מותה של בתי סיגל ז"ל שנפטרה לפני שש שנים ואשתי עפרה ז"ל שנפטרה שנה אחריה. למרות כל זה משפחתנו מלוכדת וכולנו קשורים אחד בשני. 

 

לפני שנה בתי ליאורה בישרה לי שרחשה שני כרטיסי טיסה לבולגריה ארץ מולדתי. טסנו לסופיה בירת בולגריה אבל החלטנו עוד מהארץ שאנחנו נגיע לאזור של עיר מולדתי. המרחק בין מקום שהייתנו לעיר הולדתי היה כ 12 קילומטר.

 

באחד הימים נסענו לעיר ששמה דופניצה עיר הולדתי סיירנו במקומות מוכרים לי מהילדות אך לצערי חלק גדול מהבתים בסביבה שגרנו נהרסו. זה המקום שברצוני לספר על משפחתי מצד אמי ששמה סופי. אמי סיפרה לי שהיא כמעט לא הכירה את אבא שלה ששמו היה ישראל פילוסוף היות והיא הייתה בת ארבע כשאביה (סבא שלי) נפל במלחמת העולם הראשונה.

 

כשבגרתי ניסיתי לקבל פרטים מכל קרובי המשפחה (לאמי היו עוד ארבע אחיות והיו לי הרבה בני דודים בוגרים ממני) אך שום דבר לא יכולתי לקבל על קורות סבי. באחד הימים אצל אחת הדודות שלי ראיתי תמונה של סבא שלי וסבתא שלי (מצד אמי). בתצלום ראיתי שסבא שלי ענד אות הצטיינות שקיבל מהצבא הבולגרי.

 

חוסר הידע על קורות חייו של סבי התבאר בחלקו באת ביקורי עם בתי ליאורה בעיר הולדתי. טיילנו ברחוב ראשי של העיר והגענו למקום בו היה קיים בית כנסת ששימש את הקהילה היהודית בעיר, לצערי בית הכנסת נהרס (כנראה מזמן), אך להפתעתי נתקלתי בשני לוחות גלעד לחיילים בולגריים ממוצא יהודי, הפתעתי הגדולה ביותר הייתה לגלות בין השמות את שם סבי. לפי הפרטים שהיו ליד שמו צוין שהוא נפל בתאריך 9.11.1916 בעיר קארמיראד שברומנייה. בביקורי זה בבולגריה הצלחתי סוף סוף לסגור את המעגל שבמשך שנים ניסיתי ולא הצלחתי לקבל פרטים על קורות סבי במלחמת העולם הראשונה. 

נהניתי להיות עם הנכד האהוב שלי, שגיא ולספר לו על קורות חיי. בנוסף לכך רציתי לברך על היוזמה הברוכה של תכנית "הקשר הרב דורי" , כדי להכיר יותר את הנכד שלי ושהוא יכיר אותי.

 

על יהדות בולגריה

סיפור הצלת יהודי בולגריה בשואה

מאת שגיא כבירי וישראל לוי

תשע"ה