מאגר סיפורי מורשת

שמי ארנון גינצברג נולדתי בשנת 1947,

העיר בה נולדתי היא רמת גן, להורי קוראים שרה ויעקוב גינצברג ויש לי שני אחים.

אבי יעקוב עלה ארצה בשנת 1925 וסבתא שרה עלתה עם משפחתה בשנת 1923, הם הכירו בתל אביב וכעבור מספר שנים התחתנו, והקימו משפחה ולהם שלושה ילדים ארז ז"ל נילי ואני. אבי עסק במלאכות שנות והאחרונה בהן היתה מנהל חשבונות. אמא לאחר גמר לימודיה בבית הספר  היסודי יצאה לעבוד בקטיף תפוזים, מכוח המציאות הכלכלית הקשה שהייתה בארץ.

בילדותי אהבתי מאוד לטייל ואבי שמכוח עבודתו הרבה לנסוע בארץ, היה לוקח אותי מעת לעת למקומות שונים. מכיוון שהתעניינתי בנושאים טכניים, דאג אבי שנבקר במפעלים שונים. למשל: פעם ביקרנו ביקבי ראשון לציון, וזכור לי המרתף הגדול עם בריכות ההתססה של היין שנסחט, וחביות העץ שבהם התהליך נמשך כמה שנים. היה מעניין לראות את המשאיות שפרקו את מכלי הענבים שנבצרו באותו בוקר בכרמים, ותהליך הדריכה לצורך סחיטתם, שנעשה הפעם במכונה משוכללת, ולא על ידי דריכה בגת כבימים עברו. המיץ הסחוט הוזרם לבריכות התסיסה שבמרתף. לבסוף לאחר שהיין היה מוכן, הוא הוזרם למכונות מילוי ובקבוק ולאחר שכל בקבוק, נבדק על ידי עובדות מנוסות נארזו ונשלחו.

המשפחה הייתה מאוד מלוכדת והרבינו להיפגש עם הדודים שגרו בערים שונות. הרבנו לשחק עם בני הדודים, ולשמוח באירועים משפחתיים. זכור לי שנסענו לירושלים לבר מצווה של בן דוד שהיה מבוגר יותר. באותו זמן נסיעה מתל אביב לירושלים הייתה "מבצע מורכב" שנמשך סוף שבוע שלם. ההכנות היו מרובות: הכנת המזוודות יום קודם , הכנת כרטיסי הרכבת, ותיאום פגישה בדרך ברמלה, עם אחי שהיה חייל והצטרף לאירוע. לגודל השמחה, כשבאנו לירושלים מצאנו את העיר עטופה בשלג עמוק, ונוסף להתרגשות של בר המצווה זכינו לשחק בשלג.

כשבגרתי והגעתי לפרקי, הכרתי אצל השכנים נערה חביבה, שבדיוק עלתה ארצה והתארחה אצלם. הזמנתי אותה לצאת לבלות במסיבת חנוכה. הידידות נמשכה, ולאחר כשנה החלטנו לקשור את גורלותינו והתחתנו. בהמשך נולדו לנו חמישה ילדים: יעקוב, שיפרה, רועי, אורלי ולב.

דאגנו שהאותיות הראשונות של שמותיהם יצרו את שם המדינה ישראל. זכינו שארבעה מהם נישאו, ומהם יש לנו תריסר נכדות ונכדים נפלאים שמביאים לנו הרבה אושר ושמחה.

הזווית האישית

תמר: היה מאוד מעניין לשנינו, ללמוד אחד על השני, והקשר שלי עם סבי התחזק יותר, בעקבות תוכנית "הקשר רב דורי".