מאגר סיפורי מורשת

שמי פרידה ליכטנשטיין, נולדתי בשנת 1944 על גבול רוסיה-פולין. בגיל שנתיים עברנו לוורשה בפולין. מצבנו הכלכלי היה בכי רע, ורשה הייתה הרוסה מהפגזות הגרמנים.

מצאנו דירה קטנה בוורשה, ושם גרנו ארבעה אנשים (אני, אימא ואבא וסבא מרדכי). בגלל המצב  הכלכלי והרגשי הנורא, אמי כתבה מכתב ביידיש (זו השפה בה דיברו יהודי ורשה) לדודתה, בבקשה לשלוח מעט בגדים לילדתה לחורף. לא ידוע לי אם אמי קיבלה תשובה.

המכתב ביידיש שנשלח אל הדודה 

מצבנו השתפר כשאבי לאון התחיל לעבוד במשרד המסחר והתעשייה בתור כלכלן ראשי, קיבלנו דירה חדשה וגדולה ורכב עם נהג. בגיל 5 התחלתי לנגן על פסנתר. כשהייתי בת שמונה נולדה אחותי מרים (מירי), וכעבור חמש שנים עלינו לארץ, בשנת 1957 ב-1 למאי.

הגענו לנמל חיפה באונייה. משם נסענו לקריית חיים. שם קיבלנו צריף. הרגשתי זרה כי לא הכרתי את השפה ואת האנשים שמסביבי. מאוד מהר התרגלתי לשפה, בית הספר נתן לי יחס חם ואוהב וכל הילדים שם התחברו אליי. גם בארץ אבי מצא עבודה בתור כלכלן ראשי במפעלים פטרוכימיים. כעבור שנה עברנו לגור בקריית מוצקין ואמי פתחה חנות עלית לממתקים.

סיימתי בגיל 18 תיכון, במסיבת סיום פגשתי את בעלי ישעיהו – שייקה. שנתיים לאחר סיום כיתה י"ב למדתי במכון וינגייט ושייקה שירת בצה"ל. כעבור שנתיים התחתנו ונולדו לנו שני ילדים: מירב ודותן. כיום יש לי שישה נכדים. אחת מהן היא ניצן, הכותבת יחד אתי על משפחתי בתוכנית הקשר הרב דורי .

הזוית האישית

סבתא פרידה: אני שמחה שהגעתי לארץ ישראל, שהתחתנתי ושיש לי משפחה גדולה. אני שמחה שיכולתי להעביר את סיפורינו לדור הבא, נהניתי מאוד בתוכנית ומלשמוע סיפורים של סבים וסבתות אחרים והכי חשוב מכל – נהניתי עם נכדתי האהובה!

ניצן הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד בתוכנית, אני חושבת שזה קירב ביני לבין סבתא שלי. למדתי יותר על חייה של סבתא שלי בצעירותה, נפגשתי יותר מן הרגיל עם סבתא ואני חושבת שהיא מדהימה!