מאגר סיפורי מורשת

סבתא שושי והנכדה עדי מתעדות את סיפוריה של סבתא שושי:

נולדתי לצביה קנטור בת של חלוצים שעלו לישראל מאוקראינה בעליית חובבי ציון ולציוני בקמן בן לחלוצים

ציונים ממקימי הארץ. ž           

 

גדלתי ברמת גן. שם קיבלתי במתנה את אבא בני וממנו נולדה אחותי רונית.ž הילדות באותן השנים הייתה

פשוטה, תמימה ומלאת הרפתקאות. ביליתי שעות רבות בשיטוט בשדות , טיפוס על עצים, קטיפת פרחים ותות

מהעצים. ברחוב עברו עגלונים ומכרו נפט לחימום ובישול ובלוק קרח לקרור המקרר. לא בכל בית היה רדיו. טלפון

היה רק למעטים (לחולי לב או למקורבים למפלגת מפא"י). בגדים חדשים ונעליים קנו לכבוד ראש השנה ופסח.

במכולת קנינו מזון עם תלושים (בתקופת הצנע) ולמרות שהחיים היו קשים וצנועים הייתה שמחה רבה. שיחקנו

בחצר וברחוב בביטחון וללא חשש. ž           

 

איש לא האמין שיגיע יום שבו יגיעו לירח. כשהייתי בהריון עם בני הבכור, גיא, ניל אמסטרונג נחת ואמר

"צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות".ž           

 

הייתי ילדה מאוד עצמאית ואמיצה. בכל חופשה ארוכה מביה"ס מגיל 8 נסעתי ברכבת ,לבדי, מרמת גן לחיפה,

שם ביקרתי את אבי, ציוני.ž למדתי בביה"ס יסודי, החשמונאים. הכיתה הייתה מורכבת מכל שכבות העם. עניים

ועשירים, ותיקים ועולים חדשים. נוצרו חברויות הדוקות. לא הייתה אפליה חברתית והחברות היתה גם אחרי

הצהרים וגם בסופי שבוע. מכיתה ו' רובינו היינו פעילים בנוער העובד והלומד, "חולצה כחולה והיא עולה"ž 

 

בגיל 14.5 הכרתי את בעלי, סבא מנשה של עדי ומאז לא נפרדנו.ž  בת 18 הייתי כשהתגייסתי לצה"ל ואחרי שנה

נישאנו.ž בגיל 20 הפכתי לאם לתינוק מקסים שקראנו לו גיא. žכשהייתי בת 22 נולד בני יריב .ž ובגיל 32 נולד בני

איתי (תושתוש.)

בין כל השנים עברו בארץ מלחמות ופיגועים ולמרות זאת טוב לגדל ילדים בישראל. žאני אוהבת להיות אמא אבל

יותר כיף להיות סבתא.ž סבא מנשה (סבוש) ואני (סבתוש) מסבתאים לסתיו, עדי, אסף, אלמה ואדר התינוקת.ž

 

מנעורי עבדתי עם אימי, צביה, בחברת קייטרינג שהייתה יציר כפיה. העבודה הייתה קשה ומעניינת אבל דרשה

שעות רבות של עבודה.ž בגיל 32 פרשתי והתמסרתי למשפחה. בגיל 57 נסעתי יחד עם סבא מנשה ללונדון

בעקבות שליחות של בעלי מטעם חברת אל על. היינו בלונדון כ-6 שנים. ž           

 

היו אלה שנים יפות מאד. מעשירות מבחינה אישית, חברתית ומרחיבות אופקים. בין יתר החוויות הוזמנו פעמיים

לבית הלורדים. טיילנו ברחבי אנגליה ונהנתי מהשווקים המיוחדים של אנגליה. לצערי, אליזבט (מלכת בריטניה)

לא הזמינה אותנו ולו לכוס תה בשעה 17:00.ž 

למשפחה יש מקום גדול בליבי ואנחנו נהנים מהמפגשים המשפחתיים בהן חוגגים חגים ביחד, אוכלים ארוחות משפחתיות ועוזרים זה לזה.ž             ž