מאגר סיפורי מורשת

שמי אליה ואני לומדת בכיתה ה'1 בבית הספר בן צבי ברחובות, אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי. במסגרת התכנית אני מתעדת את סיפורה של סבתא שלי, מירי סלמי כהן.

סבתא מירי מספרת:

"נולדתי בישראל בקריית מלאכי, גדלנו שמונה אחים בתוך צריפים. היה מאוד צפוף וההורים קיבלו תלושים לקנות אוכל. היה מאוד קשה.

גדלתי עם חוברות לימוד, שיחקנו אחרי הצהרים במחבואים. לא היו טלפונים והינו צועקים כדי לקרוא לחברות לרדת לשחק. לא היו לנו בגדים חדשים, העברנו מאחות לאחות או מאח לאח. לא חגגנו ימי הולדת כי לא היה כסף לממן את יום ההולדת.

גרנו ליד בית כנסת שזה המקום בו התאספנו והתפללנו. כעבור זמן, עברנו לבתים עם בלוקים והיה יותר מרווח. ההורים שלי עבדו בחקלאות לפרנסתם והיה להם קשה להשיג כסף לכל הצרכים של הילדים.

למדתי למדתי בבית ספר בית יעקב, הייתי תלמידה מצטיינת ואהבתי את המקצוע גננת. בבית ספר בית יעקב למדנו גם מקצועות קודש, וגם עברית ואנגלית. היו לי חברות מכל מיני מקומות, חלק היו בפנימיה ואני אירחתי אותם בבית שלי, הן טעמו את המאכלים שלנו. המשמעת הייתה חזקה, לא היו טיולים כי לא היה כסף. עד היום יש לי חברים מהילדות ואנחנו נפגשים בחוץ.

בעבר היינו צריכים להעסיק את עצמנו בשעות אחר הצהריים, שיחקנו מחבואים, דג מלוח, תופסת, לא היה לנו כסף לקנות משחקים.

טיילנו עם המשפחה בטבריה, היינו בכנרת והיה כיף חיים. בחג הפסח חגגנו כל המשפחה והיו הרבה מאכלים שאסור לאכול כמו אורז וחומוס, היום כמעט הכל כשר ואין בעיה. את ימי שבת חגגנו עם קידוש וחלות ועשינו ארוחה. חתונות חגגנו עם המשפחה באולם.

הכרתי את סבא בבית קפה כשהייתי מלצרית והוא הציעה לי להיפגש איתו לדייט, כך נפגשנו ולאחר תקופת חברות התחתנו. עבדתי בעבר בגן ילדים. היה לי גן, בו היו לי עשרים ילדים והייתה לי מנגנת שניגנה באקורדיון והייתה מגיעה לגן בכל שבוע.

סיפורו של חפץ – מגש לדברי מתיקה

החפץ בבעלות סבתא רבתא אסתר והוא עשוי ממתכת. ייצרו אותו בשנת 1950. החפץ מעוצב בצורה מיוחדת, השתמשו בחפץ בחתונות, בחינות ובבר מצוות, שמו במגש מתוקים בשביל להמתיק את החיים.

החפץ מיוחד כי הוא מפרס ושמרנו אותו כל השנים.

חפץ שעובר במשפחה – מגש להגשת דברי מתיקה

הזוית האישית

אליה: אני אליה הנכדה של מירי וגם החברים שלי אהבנו להיפגש עם סבתא מירי ולשמוע את סיפור חייה. למדנו ממנה להעריך את החיים ואת מה שאנחנו מקבלים.

סבתא מירי: אני סבתא של אליה, התרגשתי להגיע לבית הספר ולשבת עם נכדתי וחבריה לכיתה. היתה חוויה לספר את הסיפור שלי ולשתף כמה היינו צנועים וקיבלנו הכל באהבה, גם כשהיה קשה. הקושי חיבר ביננו המון וגרם לנו לאהוב עוד יותר.