מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים בתיה צ'יקו, היא נולדה ב29.3.1947 בבריסל שבבלגיה. הוריה ניצולי שואה פולנים, ואחרי המלחמה עלו לארץ אך עצרו בדרך בבלגיה בבית של קרוב משפחה ליותר מארבע שנים.

אביה בועז לזר היה חשמלאי, ובמלחמת העולם השנייה גויס לצבא הפולני בתפקיד מחסנאי. יום אחד כשנסע ברכבת להביא קופסאות שימורים כחלק מהתפקיד, הגרמנים הפציצו את הרכבת בה נסע, אך בועז כיסה את עצמו בקופסאות השימורים וכך ניצל. כשהגיע לארץ הקים בית חרושת למוצרי מתכת (שרשראות, קפיצים, מטרים ועוד).

אמא שלה, בלנקה לזר, גדלה במשפחה בת עשר אחים. היא הייתה במלחמת העולם השנייה בגטו ולאחר מכן עברה למחנה הריכוז פלאשוב. בגלל נסיבות המלחמה במשפחה נותרו רק שני אחים. בלנקה ואחיה נתן. ביתה של אחת האחיות שנספו בשואה, גיזלה, הסתתרה בזמן המלחמה אצל משפחה פולנית נוצרית, ולאחר המלחמה גיזלה גדלה עם סבתי.

סבתא בצעירותה

כשסבתי ומשפחתה עלו לארץ, סבתי הייתה בת ארבע. אביה בועז עלה כמה חודשים לפני ובעזרת אדם שהכיר בבלגיה הקים את בית החרושת. המשפחה גרה בנתניה בקומה השנייה של הבית חרושת, שהיה ממוקם בלב שדה שליד אזור התעשיה של נתניה. גן הילדים ובית הספר היו בנווה איתמר. כשסבתי הייתה בכיתה ד' המשפחה עברה לעיר. לכן, סבתי עברה לבית ספר בעיר, בשם איתמר. כשהייתה תלמידה, לפעמים סבתי החליפה את המזכירה כאשר המזכירה הייתה חסרה. בילדותה, סבתי אהבה לשחק בתופסת, מחבואים, 5 אבנים, גולות וגם אהבה מאוד לקרוא. בבית הספר איתמר סבתי הכירה חברים חדשים בין היתר גם את בעלה (סבי)

הזוית האישית

הנכד אלון: נהניתי מאוד, מה שבטוח זה שלחוות את החוויה הזאת, זה משפר את הקשר בין הסבתא לנכד.