מאגר סיפורי מורשת

שמי נגה אברהמי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתא שלי, רחל פלטיאל, שסיפרה לי על שורשי ועל משפחתה.

וכך סבתא סיפרה לי: "אבא ואימא שלי הגיעו בנפרד לארגנטינה במהלך שנת 1937, לאחר שעזבו את גרמניה שהייתה תחת שלטון נאצי. הם הכירו בארגנטינה, התחתנו ואני נולדתי בבואנוס איירס. בבית שלנו דיברנו גרמנית, שהייתה השפה של ההורים שלי, וספרדית שבה מדברים בארגנטינה. יותר נכון לומר שההורים שלי דיברו איתי בגרמנית ואני עניתי בספרדית. בגיל 4 התחלתי ללכת לגן והמנהל של הגן היה דוד שלי, זה היה כיף!

גרנו ברחוב מרכזי בבואנוס איירס שהיא עיר הבירה של ארגנטינה. מתחת לבניין שלי היו כל מיני חנויות. האזור היה רועש. לבית הספר הלכתי ברגל. בבוקר הלכתי לבית ספר אחד שבו למדו יהודים ולא יהודים. בכיתה שלי היינו שלוש בנות יהודיות מתוך כ- 30 תלמידי הכיתה.

פעם אחת הלוויתי מחברת לחברה מהכיתה וכאשר היא החזירה לי אותה ראיתי בדף האחרון ציור של צלב קרס והתלמידה אמרה שהיהודים צריכים לכבד את הסמל הזה. כאשר אבא שלי שמע על כך הוא ניגש מיד למנהלת בית הספר והראה לה את הדף. למחרת באו לכיתה לדבר איתנו על המעשה ומאז זה לא חזר על עצמו.

ליהודים היה אישור לא להגיע לבית הספר בזמן החגים היהודים. הילדים הנוצרים המשיכו ללכת לבית הספר בימים האלה והיהודים היו בבית וחגגו. מבחינת מסגרת קהילתית, אחרי הצהרים הלכתי לבית ספר אחר ושם היו פעילויות לילדי הכיתה היהודים. למדנו קצת עברית מהתנ"ך. בבית הספר הזה היו מעט תלמידים.

העלייה לארץ

שנתיים לפני שעליתי לארץ הייתי שנה בקיבוץ "עין הנציב" במסגרת הכשרה של בני עקיבא, המטרה הייתה שנחזור למדינות שלנו ונהיה מדריכים של בני עקיבא, אבל זה לא הצליח. רוב מי שעבר את ההכשרה בסופו של דבר עלה לארץ ולא נשאר להדריך במדינה שממנה הגיע. בגיל 22 החלטתי שאני רוצה לעלות לארץ והלכתי לסוכנות היהודית. עליתי בלי ההורים שלי והם עלו שנה אחריי.

הגעתי באונייה ישראלית בשם תיאודור הרצל ע"ש תיאודור בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה. הפלגתי שבועיים באונייה ששטה מארגנטינה לאיטליה, שם המתנתי יומיים ואז עליתי על מטוס לישראל.

כשהגעתי לארץ, במשך חצי שנה לא דיברתי עברית. העברית שלמדתי בארגנטינה לא עזרה לי כי למדנו עברית מהתנ"ך ובארץ לא דיברו ככה. התחלתי לדבר עברית רק כאשר הצלחתי לעזור אומץ לכך.

הגעתי לעיר פתח תקווה. בפתח תקווה הכרתי רק משפחה אחת ושכרתי אצל שכנה שלהם חדר. הם שאלו אותי מה אני רוצה לעשות. התחלתי עבודה אחת אבל רציתי ללמוד משהו. הלכתי ללמוד שרטוט. לפני שהתחלתי את הלימודים נסעתי לשבועיים בעין הנציב. ביום האחרון של החופשה  הכרתי חייל צעיר שהיה תושב חוזר מארה"ב שהיה בארץ לבד, ללא משפחתו שנשארה בארה"ב. התאהבנו, וכאשר סיימתי את הלימודים התחתנו. החלטנו לגור בפתח תקווה ושם לגדל את המשפחה שלנו.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר שבטי ישראל במודיעין-מכבים-רעות, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה תמר רון.