מאגר סיפורי מורשת

ג'אנט ועקנין נולדה בשנת 1942 וגדלה בעיר רבאט, מרוקו. אישה קורנת וחייכנית שתמיד המשפחה הייתה ועודנה בראש מעייניה, אשת חייל משכמה ומעלה.

ג'אנט מספרת: "לאבא שלי קראו שמואל ולאימא שלי קראו סילביה. גדלנו בבית שלושה אחים: אחותי רשל שהיא הקטנה מבנינו, אחי אלי, היה האמצעי ואני הייתי הבכורה. אני ואחי אלי היינו עושים הכל ביחד צוחקים, מבשלים, מכינים ומשחקים וזה קירב בינינו מאוד.

בגיל 13 אחותי נפטרה באופן פתאומי ונשארנו אמא שלי, אבא שלי ,אחי אלי ואני. אבא שלי עבד במכולת השכונתית, ובזמן הזה אמא שלי דאגה לנו בבית, בזמן שאבי פרנס אותנו בכבוד .

אחרי שסיימתי  ללמוד בבית ספר יסודי עברתי ללמוד בבית ספר "אליאנס", שהיה ממוקם ברבאט. סיימתי את בית הספר בגיל 16 והתחלתי לעבוד במאפייה כאופה .עברו השנים ובגיל 18 הכרתי את בעלי. הוא עבד במוסך ואני באותו זמן אני עבדתי במאפייה. כל הזמן הוא היה מגיע למאפייה וכך הכרנו לאט לאט, התחתנו וכבר באותו גיל ילדתי את בתי הראשונה ובמשך השנים משפחתנו גדלה והפכתי אם לשבעה ילדים מקסימים.

לאחר כמה זמן ,כשהקהילה הערבית החלה להשתלט על מרוקו החלטנו לעלות ארצה, אך קודם רצינו לבדוק את המצב בארץ. מכיוון שהיינו מרוצים מהמצב ובעלי היה בעד הרעיון, בשנת 1992 החלטנו לעזוב את מרוקו. מכרנו את כל הדברים שלנו והחפצים ועלינו ארצה יחד עם שבעת ילדינו. בארץ גרנו בדירה שכורה בקריית אתא. בעלי עבד במכונאות ואני נשארתי בבית לדאוג ולטפל בילדים.

כעבור כמה שנים טובות בעלי חלה בדלקת ריאות ונפטר, כיוון שפעם כל מחלה קטנה הייתה גורמת למוות והתרופות עוד לא הומצאו והרפואה לא הייתה מתקדמת כמו היום. בעלי היה חרוץ ועבד קשה במכונאות, הוא היה עם ידי זהב, וללא ספק עברנו מקרה מצער מאוד. לפני מותו, הוא ביקש ממני לשמור על הילדים שלנו, לדאוג להם לאוכל ולינה ומהכסף שהשאיר לי רכשתי דירה בחיפה .

השנים חלפו, הילדים גדלו, הקימו משפחות ועזבו את הבית, אך לא את הלב. כיום אני גרה בנווה שאנן ומגיעה לבית האבות הספרדי בשכונה לבלות את זמני הפנוי נוסף על כך, אני מאוד אוהבת לאפות, אני אופה הרבה עוגיות, עוגות והעוגה שאני הכי אוהבת להכין היא עוגת רפת מרוקאית. בימי שישי כל המשפחה באה אליי ואני מבשלת להם את האוכל האהוב עליהם לשישי. תמיד היינו ונמשיך להיות משפחה מאוד מגובשת ואני שמחה להיות אם לילדיי שדואגים לי ללא הפסקה, אין ספק שזכיתי".

הזוית האישית

התלמידה קורל: אני רוצה לסכם את החוויה שלי בתוכנית הקשר הרב דורי כחוויה מאוד מעניינת, שמחתי לדעת ולחקור על העבר של המבוגרת שעמדה לנגד עיניי, התחברתי מאוד לסיפור החיים של ג'אנט ובאופן כללי, היא אישה מאוד מעניינת. אני גאה על כך שלקחתי חלק במסע הזה, וברצוני לאחל לך, ג'אנט רק טוב, בריאות ושתמשיכי להיות קורנת מאושר ולחייך.