מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי מוריס עמר נולדתי בתאריך 10.07.1956 בעיר קזבלנקה שבמרוקו. אני הבן הבכור ממשפחה בת שישה ילדים. גדלתי בקזבלנקה עד גיל שמונה.

העלייה לישראל

הוריי נולדו במרוקו, אבי היה ירקן בשוק בקזבלנקה ואמי הייתה עקרת בית. עלינו ארצה בשנת 1964 עם חניית ביניים של כמה ימים בצרפת. ארבעת אחיי נולדו במרוקו והשניים הקטנים נולדו בארץ.

כשהגענו לישראל, תחילה הגענו לעיר קריית מלאכי לשלושה ימים ולאחר מכן הגיעו הדודים מדימונה והעבירו אותנו איתם לדימונה. כשגרנו בדימונה, גרנו בדירת שלושה חדרים עם שמונה נפשות ולא הרגשנו שום צפיפות וחוסר, רק אהבת חינם ושמחת חיים.

סבא בילדותו עם אמו

אמי ז׳׳ל, הייתה אישה עם שמחת חיים שהחדירה בנו את אהבת המוזיקה, השמחה ואהבת האדם. אבי ז׳׳ל המשיך בעיסוקו כירקן בעיר דימונה. כמחש שנים לאחר עלייתנו ארצה, אבי נפטר ואמי התאלמנה ונשארה לגדל ולפרנס שישה ילדים, כשהייתה בגיל 30. כך הפכתי כבר בגיל שתיים עשרה לבן בוגר, הפכתי בלית ברירה לגבר של הבית כשהאח הקטן שלי היה בן שנה. יאמר לזכותה של אמי ז׳׳ל, שלא התחתנה עד שכל ילדיה גדלו, למדו – היא גידלה את כולנו. כולם סיימו את לימודיהם.

מאז ועד היום אנו גרים בעיר דימונה מעל 50 שנה. אני כבן בכור, הייתי יד ימינה של אמי בכל המובנים, למרות הקשיים הכלכליים, הייתי בכיתה ריאלית וידעתי לשלב בין הלימודים לאהבתי לכדורגל עם כל המשתמע מכך.

שירות צבאי ובניית משפחה

את שירותי הצבאי עשיתי, עקב מות אבי, בשירות בעיר באר שבע. בזמן השירות הצבאי הכרתי את אשתי לעתיד, שבאותו הזמן למדה בבית הספר לאחיות מעשיות בירושלים. לאחר תקופה של כשלוש שנים התחתנו ולימים הבאנו ארבעה ילדים לעולם, כשהבכורה שבהן היא אימה של אריאל, נכדתי הבכורה. נשארנו נאמנים לעירנו דימונה ואנו גרים בה עד עצם היום הזה. זכינו לגדל ארבעה ילדים, ליטל הבכורה, דניאל, עדן ונעם. יש לנו שמונה נכדים ונכדות יפים ומיוחדים, שמסבים לנו אושר רב.

כיום, מזה כ-40 שנה אני עובד במשרד רואה חשבון כמבקר שעובד עם מעל 50 מושבים באיזור הנגב. נוסע הרבה ברחבי הנגב ומשרת בנאמנות את לקוחותיי.

התחביבים האהובים עליי ביותר הינם ספורט ומוזיקה, אני אוהב לשחק/לצפות במשחקי כדורגל ולהאזין למוזיקה משובחת על כל גווניה. המוזיקה מביאה לי שמחת חיים ואהבת חינם. הוריי לימדו אותי לכבד כל אדם באשר הוא, להשתדל לדבר בנועם ובחיוך לסובבים אותי.

ישנו כלל בחיים ׳׳כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימייך׳׳ וכלל זה טוב גם לגבי משפחה וחברים, השתדלו תמיד להיות בצד המכבד, הנותן, הטוב והמקשיב ולכבד את סביבתכם באשר תהיו. אל תתביישו ותעזו לסמן מטרות ובע׳׳ה להגשימן.

תודה רבה על ההקשבה, מוריס עמר סבא של אריאל סיטבון האהובה, החכמה והמתוקה.

הזוית האישית

מוריס: אני אמנם לא נכחתי פיזית במפגשים, אבל התכנית זימנה לי שיחות מעניינות עם נכדתי הבכורה אריאל. התוכנית הובילה אותה להתעניין ולשאול שאלות שהעלו אצלי זיכרונות רחוקים לילדותי, לריחות של ילדותי, לטעמים ולצלילים. היה כיף וחשוב לי שאריאל תתעניין ותשמע את הסיפורים, כפי שאני שמעתי אותם בתור ילד מסבתי ז"ל. אני מאחל לאריאל בריאות והצלחה, שתמיד תראה את הטוב והחיובי בחיים, שתדע לכבד כל אדם באשר הוא ושתמיד תאמין בעצמה וביכולות שלה – אני מאמין בה.

אריאל: אני מאחלת לסבא בריאות ושתמיד יהיה מאושר ושמח.