מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה לוי, נולדתי בשנת 1936 בישראל, בשכונה בשם "ארד אל יהוד", בחיפה. בגיל 9 אימי נפטרה והיא השאירה אותי ואבי עם שלושה ילדים, ומאותו הרגע, התחילו הבעיות, לגדול לבד עם שלושה אחים קטנים ואבא בן 55. אבא שלי היה יליד עירק, גדלנו בבית יתומים דתי ואז הפרידו אותי מאחיותיי. כעבור שנתיים אבא שלי לקח אותנו לחיפה כיוון שהיה לו קשה כל הזמן לנסוע לירושלים לבקר אותנו. אישה מבוגרת גידלה אותנו. כעבור זמן מה, אבא שלי הוציא אותי מבית הספר (מכיתה ג') על מנת שאגדל את אחיותיי ואעזור לשכנה שלא הצליחה לעשות הכל לבדה. התגייסתי לצבא, שירתי כפקידה. אמרתי שהתעודות שלי נשרפו למרות שבכלל לא היה לי תעודות וחיילת בשם סינה הכירה את הסיפור שלי ונתנה לי לעשות עבודות קלות בלבד.

שנתיים לאחר מכן, הכרתי בחור נחמד בשם רחמים לוי ולאט לאט התקרבנו. הוא היה מגיע לביתי כל חודש כיוון שהוא היה נהג טנק במסגרת הצבא. כשהשתחררתי מהצבא, התחתנתי עמו ואחרי תשעה חודשים נולד לנו בן בכור בשם שאול ולאחריו עוד שלושה ילדים: אלון, סופיה, ותמר. גידלתי אותם לתפארת והם כולם למדו אצלכם, בעירוני ג', אך לצערי לא יכולתי לעזור להם בקריאה ובכתיבה כי לא למדתי זאת אף פעם.

כיצד למדתי לקרוא ולכתוב?

כשהבן הבכור שלי שאול התחיל ללמוד בכיתה א', ישבתי איתו ,כתבתי איתו ולמדתי איתו כל דבר ביחד צעד צעד. אחר כך הלכתי לספריה ולקחתי שלושה ספרים, כל שבוע קראתי את כל הספרים ומזה למדתי באופן עצמאי.

חיינו חיים נורמליים, לא היינו עשירים ולא עניים, יצאנו להרבה טיולים ובקרנו במקומות שונים בעולם, כמו: מצרים, בלגיה, ניו- יורק, ספרד ועוד. כשבקרנו במצרים קיבלו אותנו מאוד יפה, הם היו ממש נחמדים בשוק ובכל המקומות שהיינו שם. בקרנו שם בפירמידות והחתול המצרי.

היינו בלוקסור, עיר בדרום מצרים, נסענו לשם עם רכבת ולנו שם. למחרת נסענו לאסואן (עיר דרומית מאוד ומקום ממש יפה), שם ראינו את הסחר של המקום שבנו אותו הגרמנים, כל יום טיילנו בשוק המקומי ובילינו במלון. היינו גם במלון בקהיר שהכל שם עשוי מזהב. בשאר הימים טיילנו במסעדות וביערות וזו החוויה הכי טובה שלי שהייתה לי.

בצעירותי היה לי חלום, רציתי להיות עו"ד, בכל פעם הייתי הולכת לבית משפט ומקשיבה למשפט ולגזר דין. בצבא הייתי שופטת בדרגה.

יש לי ארבעה ילדים, אחד עשר נכדים ושלושה נינים ואני עד היום לומדת מכולם ועוזרת. בשבילם אני "סבתא משוגעת", אני משחקת איתם, רוקדת בימי ההולדת שלהם והכל אני עושה עבורם. במהלך השבוע אני צופה בטלוויזיה בבית, רוקדת ומשחקת במרכז היום עם שאר המבוגרים ונהנית בחלקי.

הזוית האישית

רבקה: "החוויה שלי בתכנית הקשר הרב דורי היא מאוד טובה, כיף לי אתכם וזכיתי שילווה אותי בתיעוד הסיפור נער חמוד וחביב. התחושה של רבקה היא הדדית והחוויה שחווינו יחדיו היא משמעותית מאוד."