מאגר סיפורי מורשת

שמי הראל שיינפלד, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, יפה שיינפלד, ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתא יפה נולדה בשנת 1950 במאי בעיר בצרה שבעיראק. הוריה:חיים ולילי נולדו גם הם בעיראק, אבא שלה ברח מעיראק לפרס ומפרס הצליח להגיע לישראל. בשנת 1951 אימא שלה קיבלה אישורים לעלות לארץ ועלתה יחד עם אימא שלה ואחותה הגדולה למדינת ישראל. בזמן העלייה גנבו לאימא שלה את האוכל וגם את השרשרת היקרה שהייתה להם. הם רצו להגיע לישראל כי היה להם רע בעיראק, הם רצו לחזור להיות עם האנשים שהיו במולדת שלהם.

ברגע שאבא של סבתא שלי הגיע למדינת ישראל שאלו אותו מה שם המשפחה שלו. בגלל שהוא לא ידע כל כך עברית, הוא חשב ששואלים אותו באיזה רחוב הוא פעם גר והוא אמר רחוב פרג‘אלה, למרות ששם המשפחה שלו היה מנצור. אחר כך הוא גילה את זה בכך שקראו לו הרבה פעמים פרג‘אלה, אז הוא פנה למשרד הפנים ורצה להחליף בחזרה אל שם המשפחה האמיתי, אבל במשרד הפנים אמרו שעדיף שהוא יחליף את שם המשפחה שלו לשם משפחה ישראלי, אז הוא החליף את שם המשפחה ליצחק על שם סבא שלו. מאותו הרגע המשפחה חיה על זה ששם המשפחה שלהם הוא יצחק, אך שם המשפחה של בני הדודים היה מנצור.

כאשר הם הגיעו לארץ ישראל הם חיו באוהלים בישוב. באפריל 1951 הייתה סערה חורפית כבדה, כל האוהלים צפו והמקום נהרס. כעבור זמן מה הם עברו לגור בצריפים והיה להם שם הרבה יותר טוב מבאוהלים.

למשפחתה של סבתא שלי היה קשה מאוד במדינת ישראל בהתחלה, לא היו להם כסף והם חיפשו עבודות. אבא שלה עבד לרוב בנגרות וניסה לפרנס את משפחתו. בזמן הזה נולדו להם עוד שלושה ילדים ככה שזה יצר מצב שהם היו צריכים עוד יותר כסף.

בזמנה הפנוי של סבתא שלי בילדותה היא נפגשה עם חברות שלה ושיחקה בגינה הציבורית שהייתה. כאשר היא הגיעה לגיל 6, משפחתה עברה ליפו ואז היא התחילה ללמוד בבית הספר ביפו. היו לה חברים מכל הדתות ובגיל 13 היא עברה לגבול יפו בת ים. כאשר סיימה את בית הספר היסודי (שפעם היה עד כיתה ח'), היא הלכה ולמדה הנהלת חשבונות. בגיל 18 היא התגייסה והייתה בנח"ל בקבוץ עוז.

לאחר השירות שלה היא עבדה שנה בגן ילדים כמטפלת. לאחר מכן, היא התקבלה למקום עבודה שנקרא קרן הגמלאות המרכזית (קופת פנסיה) והיא עבדה שם בתור מנהלת חשבונות. שם עבדה 37 שנים עד שהיא יצאה לפנסיה. באותה תקופה שעבדה בקרן הגמלאות המרכזית, הכירה את אמירם שיינפלד (סבא שלי) ואז נולדו להם שלושה בנים.

כיום היא בפנסיה ובזמנה הפנוי היא שומעת הרצאות, הולכת לחוג להתעמלות, הולכת לחוג עיסת נייר שבו מייצרים דברים מנייר ומדי פעם יוצאת לטיולים, אבל הכי הכי דואגת ושומרת על הנכדים.

הזוית האישית

הראל הנכד המתעד: אחד מהדברים החדשים שלמדתי הוא על העלייה של סבתא שלי מעיראק לישראל, על הדברים שהיא חוותה בזמן העלייה, מה קרה לה בזמן העלייה וגם על השרשרת שגנבו לה בזמן העלייה. שמחתי לקחת חלק בתכנית. זכיתי להכיר את סיפור משפחתי ולהנות עם סבתי ביחד, אספנו מידע על סיפור משפחתנו וכתבנו אותו. בזמן הכתיבה גיליתי דברים שלא ידעתי עליהם וגם דברים שעזרו לי להבין מי אני. אני שמח שזכיתי לתעד לדורות את הסיפור של משפחתי.